עוד לא מצאתם גלובוס אחר?

שאלה: מדוע אנחנו טוענים שהרצון האגואיסטי מיצה את עצמו? יכול להיות שלאנשים פשוט חסרים האמצעים כדי להשיג את התענוגים הרצויים?

תשובתי: איננו מבינים נכון מה זה רצון וסיפוקו. אפילו אם קיימת אצלי האפשרות לקנות אלפי דברים נפלאים ואני גם קונה אותם, זה בעצם אומר שהרצון שלי נשאר בלתי מסופק. הכסף שאני מבזבז הוא עדיין אינו סימן לכך שטוב לי. איזהו עשיר? – השמח בחלקו. תאר לעצמך: קניתי משהו וזה מספיק לי, טוב לי עם זה.

אז מדוע אני ממשיך לרוץ ללא הפסקה בחיפוש אחר משהו חדש? בשביל מה אני צריך את רצף הרצונות הזה, שנדלקים מהגפרורים שכל הזמן מגישים לי אמצעי התקשורת? כל זה הוא סימן לחוסר הסיפוק שלי. כל השפע שלי מעיד על כך שאין לי כלום, ולכן אני נאלץ שוב ושוב למלא את המלאי המתרוקן.

במה מסתכם החלום האירופאי או האמריקאי? – לרכוש עוד ועוד מוצרים, ולנהל תחרות בחברה הצרכנית. מדוע? – מפני שהמילוי הפנימי נעלם, זה התברר עוד לפני 60-70 שנה.

אני כל הזמן מחפש ממה ליהנות, ואף פעם אינני משיג כזה מצב, שבו אני יכול לעצור ולומר: "די". זה נקרא ריקנות. אני מבלה במקומות מעניינים, מטייל ברחבי העולם, מחליף חברים וחברות… נדמה שיש לי כל כך הרבה אפשרויות! רק שלמעשה אלה אינן אפשרויות, אלא התוצאות של הריקנות שלי. התענוגים הללו לא יישארו איתי, הם רק יראו לי פעם נוספת שאינני מתמלא מהם. החברה מגישה לי על מגש את כל העולם, וזה אומר שכל העולם כבר אינו מספק אותי.

אם טוב לרצון, הוא אינו זז, אלא פשוט נהנה. וכל ההתרוצצות שלנו היא רק החיפוש, שנובע מחוסר הסיפוק.

מתוך שיעור על עקרונות החינוך הגלובלי, 21.03.2011

ידיעות קודמות בנושא:
עידן השובע
האינטרנט כמנגנון שליטה
אדם או אוגר שמסתובב בתוך גלגל?