לגדול בדאגה לעולם

שאלה: כשאנחנו קוראים יחד את הזוהר, מופיעה אצלי ההרגשה של החיבור שלנו, של האיחוד שנשיג בכנס בניו ג'רזי. אני כל הזמן מרגיש שזה יקרה שם, בהרגשה אחת מאוד חזקה. האם זו רק הרגשתי האישית או שזוהי התוצאה של ההכנה המשותפת שלנו, של כל המחשבות שלנו?

תשובתי: אני מקווה שזה באמת יקרה. אנחנו נמצאים במצב כזה, שאיננו יכולים יותר למשוך את הזמן. הטבע (הבורא) מדגים לנו בצורה מוחשית את הפיגור העצום של מצבנו, ביחס לאותו המצב שאנחנו כבר חייבים להשיג. ובכל יום הפיגור הזה בין "המצוי" ל"רצוי" הולך וגדֵל. לכן אנחנו חייבים להשיג דרגה מסוימת של חיבור בכנס באמריקה, ומשם נוכל להשפיע בחיבור הזה על כל העולם. מפני שכל האנושות היא בחיבור הדדי.

אין ברירה! אנחנו רואים, שהעולם הופך להיות יותר ויותר בלתי צפוי, אקראי, ואיש אינו יודע מה לעשות. אנשים מתחילים "לחזות" יותר ויותר נכון את המצב, להבין שאנחנו באמת מחוברים זה לזה, ומבולבלים.

זה דומה לחבל שמסתבך, ומאוד קשה להתיר את הקשרים שלו. וגם לנו לגמרי לא ברור כיצד לגלות לעולם את שיטת התיקון. אך ברגע שנתחיל לצאת לעולם עם השיטה הזאת, אנחנו נמצא את הצורה הנכונה שלה. לא ניתן לשכלל את הגשת החומר לפני שנתחיל לעסוק בו בצורה הדוקה. בדיוק כמו כל התחלה: תינוק נולד, והוא הופך אותך להורה. כשאתה מתחיל לדאוג לו, אתה עצמך גדֵל.

מתוך שיעור על הקדמת ספר הזוהר, 18.03.2011

ידיעות קודמות בנושא:
לקראת הכנס בצפון אמריקה
כנס = תאוצה
האם כנס קבלי משפיע על תיקון העולם?