בין הבורא לפרעה

בטבע לא קיים חופש שמגיע משום מקום. הרי הטבע הוא מערכת חוקים, ושום דבר אינו יכול להתקיים בה מחוץ לחוק. אנחנו נמצאים תחת השפעת שני כוחות: הכוח המקבל והכוח המשפיע. החופש מתבטא בכך שאנחנו יכולים להוסיף לפעולתו של כוח אחד את הפעולה של הכוח האחר, ואז אנחנו עומדים ביניהם ומבינים את המציאות שכוללת את שניהם. בכל פעם נקבל החלטה: תחת איזו השפעה להימצא, תחת שלטונו של מי. או הכוח האחד, או השני: או המקבל או המשפיע.

יחד עם זאת, כדי לרכוש עצמאות, אינני רוצה להיות תחת השליטה של אחד מהם. מהצד השני, פרעה אומר לי: "מי ה' אשר אשמע בקולו?". ואני צריך לשמור על הפרעה הזה בשלמותו, אך בריחוק ממנו. אני בורח ממנו כדי לרכוש את הכוח השני. מקודם הייתי העבד של פרעה, ועכשיו אני הופך להיות עבד הבורא.

כל זה כדי שבסופו של דבר אשיג את הנקודה האמצעית ביניהם. היא נקראת: שליש אמצעי דתפארת, קליפת נוגה. כאן מתאזנות שתי כפות המאזניים, שעליהן מונחים הטוב והרע. אני עומד באמצע, ואף אחד אינו שולט בי, לא הבורא ולא פרעה. אני שולט על שניהם. על המצב הזה נאמר: "ניצחוני בניי".

דווקא את האיזון הדק הזה האדם חייב ליצור בכל מדרגה. אנחנו מאזנים את שני הכוחות, שני הקווים: ימין ושמאל, דין ורחמים, וכך מתקדמים בקו האמצעי.

אם כן, העבודה שלי היא לגלות את כוח הפרעה, היצר הרע, ואת כוח הבורא, היצר הטוב, מתוך מצבי הנוכחי, "הבהמי", "העיוור". אני מעמיד אותם זה מול זה. הרי הבורא אומר: "בוא אל פרעה, כי אני הכבדתי את ליבו". כשהכוח הרע גדֵל, גם הבורא יכול לגדול בעיניי ולגלות את עצמו על רקע הפרעה. ואז שניהם מתגלים לנקודה שבלב שלי בצורה שווה, והנקודה הזאת מקבלת חופש, שליטה על שניהם.

זה מה שעלינו לעשות. בנקודה הזאת שלנו, בין היצר הטוב והיצר הרע, בשליש האמצעי דתפארת, אני מוצא את החופש. וזה אני. מהנקודות האלה שמתגלות בכל מדרגה, אני בונה את הקו האמצעי, הקו של האדם, עד שאני משיג את האין-סוף.

בעולם אין-סוף אנחנו יוצרים מצב שהוא פי 620 עוצמתי יותר, מאחר ואנחנו משתמשים בשני הכוחות האלה בשלמות. זוהי השיטה הנכונה לשימוש בכוחות הבורא ופרעה שפועלים בטבע. והאדם מסוגל לכך.

מתוך שיעור בנושא "עקרונות החינוך הקבלי", 17.03.2011

ידיעות קודמות בנושא:
המחשבות על החופש – שקר על גבי שקר
מהיכן יבוא החופש?
האם האדם יכול להשיג את מחשבת הבורא