האדם שקיבל על עצמו ערבות עבור כולם

בזמן שכל אחד מאיתנו שב בחזרה לעולם אין סוף, מאותו המקום בקצה הבריאה שעכשיו הוא זרוק בו, לפי מידת התקרבותו למרכז, הוא מתחיל להרגיש קירבה יותר ויותר גדולה אל האחרים. וכך, עד שהוא מגיע בחזרה לאין-סוף. זה אומר שהוא חוזר לקיום חוק החיבור והערבות ההדדית, במידה גדולה יותר ויותר, ב-125 מדרגות הקשר, בתלות של כל אחד בכולם.

האדם מתחיל לגלות את התלות ההדדית הכוללת הזאת, שאותה הוא רוצה בעצמו, ובהתאם לכך הוא מרגיש בתוכו את האור שממלא אותו. הרי הוא בעצמו הפך להיות דומה לאור, ומתמלא בתכונת ההשפעה. ואז הוא מתחיל להרגיש את העולם הרוחני.

כל המרחב הזה בדרכו אל עולם אין-סוף, נקרא העולם הרוחני, מפני שניתן להרגיש אותו רק באותה המידה שבה אתה מתחבר עם האחרים. וכל המציאות שנשארה מאחורי הגבול של ההרגשה הזאת, נקראת העולם הזה, כי היא מורגשת כך מפני שהאדם מנתק את הקשרים עם כל השאר.

כלומר, קיימים שני סוגי מציאות. באחת אנחנו רוצים להתרחק מכולם ולכן אנחנו מרגישים את העולם הגשמי הזה. ואם אנחנו נמשכים לצד הנגדי, ורוצים להתחבר עם כולם, אנחנו מרגישים את העולם העליון.

חוק הערבות הוא החוק העיקרי של כל הבריאה, שקיים לנצח ומוצג לכל חלק שלה. כל הטבע הדומם, הצומח והחי מקיימים אותו בצורה אינסטינקטיבית, לפי הרגשה וקריאה פנימית, תחת השפעת הגֵנים (הרשימות) שקיימים בהם והכוחות שפועלים בטבע. וזה שייך גם לאדם במדרגות המקדימות של ההתפתחות שלו, שבהן הוא מבצע אינסטינקטיבית את החוק הזה.

ורק כשהאדם משיג את דרגת התפתחות "האדם" שבו, הוא מתחיל לקבל כאלה תכונות, שעליהן החוק הזה כביכול אינו שולט. אלא האדם חייב לקבל את החוק הזה מרצונו העצמי ולהתחיל לבצע אותו.

קודם כל, עליו לגלות את החוק הזה, ללמוד אותו ולרצות לקיימו, לבקש את היכולת לקיימו, כלומר לבקש את התיקון, את האור המחזיר למוטב. ואז האור הזה מגיע אליו, הוא מקבל את תנאי הערבות ומרצונו מתחיל לקיים אותם, להרגיש אותם, לשמור אותם ולגלות דרכם את הנשמה האחת והיחידה, את החיבור בין כולם.

מתוך שיעור בנושא "הערבות כתנאי לקבלת התורה", 14.03.2011

ידיעות קודמות בנושא:
מהחצר האחורית של הבריאה – למרכזה
כל המציאות זה חוק אחד
החוק הגדול של הבריאה