הרוצה להביט בפניו של הבורא

אם האדם, לאחר כל החיפושים, משיג מצב שבו הוא מבקש רק דבר אחד: את היכולת לקבל החלטה נכונה, זה אומר שהוא הגיע לתפילה אמיתית. הרי הדבר העיקרי שאנחנו מגלים כשאנחנו לומדים על חיבור כוחות הקבלה וכוחות ההשפעה, זה כיצד הבורא מקבל החלטות, כשהוא נמצא מעליהן, על מה הוא מבסס את ההחלטות שלו.

אנחנו משיגים אותו לפי פעולותיו. אך כשאנחנו חוקרים את כל מה שמגיע אלינו תחת השפעתו, אנחנו רוצים מתוך כל זה להשיג את השכל שלו, את המחשבה שלו, את הכוונות והתוכניות שלו. זאת כל העבודה שלנו.

וכאן פשוט נחוצה התפילה. הרי בכוחות עצמנו איננו יכולים להשיג מתוך הפעולות שלו את השכל שלו, את הראש שלו, את אותו המקום שבו מתקבלות ההחלטות, שמהן נובעות כל הפעולות. הרי אנחנו בעצמנו הפעולות שלו.

הואיל והפעולה הרוחנית היא תמיד בכוונה "על מנת להשפיע", איננו יכולים להבין כיצד השכל העליון היה יכול לקבל החלטה כזאת. זה תמיד מגיע כ"מציאה", כנס, כמו שנאמר: "יגעתי ומצאתי!". לא ניתן להבין את השכל של הבורא ישירות, מתוך מעקב אחר חיבור שני הכוחות: הקבלה וההשפעה. כאן נמצא ההבדל בין הבורא עצמו, ההחלטה שלו, ובין כל הפעולות שנובעות מתוך ההחלטה שלו.

לכן האדם שמגיע לתפילה, מבקש שייתנו לו להבין דווקא את זה, את המחשבה של הבורא, שמקבל את ההחלטה. כמו שנאמר למשה: "וראית את אחוריי, ופניי לא ייראו". ובכל פעם מופיעה התפילה הזאת.

מתוך שיעור בנושא "תפילה", 10.03.2011

ידיעות קודמות בנושא:
לעלות לשורש של שורש הבריאה
ממלא המקום של הבורא, שמנהל את כל הבריאה
הנס שעומד לקרות או-טו-טו…