דממה מוחלטת

מהעולם החיצוני יוצאת האנושות, ומהאנושות יוצא האדם והנקודה שבלב שלו. הקו הירוק בשרטוט למטה מסמל את ה"חתך", שמעליו כבר נמצא העולם הרוחני.

אם האדם רוצה לעבוד עם החלק הרוחני שלו, הוא חייב למצוא באנשים אחרים את החלק הרוחני שלהם, את הקבוצה. ואז מופיעה אצלו ההזדמנות להתקדם באמצעות ההשפעה ההדדית והמקורות, שהם הגורם שבו האדם מוצא את המהות הפנימית.

אם הכול מתקשר יחד, אנחנו מוצאים בעולם שלנו אמצעים שאינם שייכים אליו. הם קובעים את קצב ההתקדמות שלהם בהתאם לרצון, להתעוררות, לעלייה שהם מזמינים.

לכן, קיימים שלושה מרכיבים: האדם, הקבוצה, והמקור (ספר הזוהר). וקצב הזמן נקבע על ידי ההתעוררות ההדדית בין האדם והקבוצה, כמו גם העלייה שלהם אל המקורות, שקשורים עם המקובלים, כלומר עם הנשמות שכבר מתוקנות, שיש להן אורות וכלים. בזכותם מגיע אלינו האור המחזיר למוטב (האור המקיף, או"מ).

למטה נמצא העולם הגשמי, ומעליו האנושות. כאן הכול מתפתח בהתאם ל"דופק" שלנו, כלומר הרגשת העולם בחיים הגשמיים, ה"בהמיים" שלנו. למעשה, בתהליך הזה משתתפת לא רק הדרגה ה"בהמית", אלא גם דרגת האדם: אנחנו מתחילים להתעורר, עוברים לקצב משלנו, רוצים לזרז את ההתפתחות שלנו בתחום הטכנולוגי והאנושי. אולם כל זה עדיין נמצא במסגרות העולם הגשמי.

אין שום קשר בין הזמן הרוחני והזמן הגשמי. המושגים של זמן, תנועה, מקום וקיום המציאות מקבלים משמעות שונה לגמרי בעולם הגשמי ובעולם הרוחני. אין ביניהם כל יחס והם מתייחסים זה לזה רק לפי חוק ענף ושורש.

הזמן הרוחני נקבע לפי כמות הפעולות הרוחניות שלנו. בעולם הגשמי הדופק אינו נפסק, כדור הארץ מסתובב, הכול נמצא בתנועה והחיים זורמים. ברוחניות שום דבר אינו זורם בעצמו, שם אני "נותן דחיפה" ומעורר את האור לפעולה, ושוב הכול נעצר. עוד דחיפה ושוב עצירה.

מה מתרחש בזמן העצירות האלה שבין הפעולות? מתרחשת צבירת רצונות, שלוחצים עליי דרך העולם הגשמי. ברוחניות הכול רגוע, דממה מוחלטת. אך דרך הגשמיות היא פועלת עליי בצורה כזאת, שדווקא במדרגה הרוחנית, שממשיכה את התנועה קדימה, מצטברים אצלי צרות ובעיות, משברים, מלחמות, הרס… כאן הכול תלוי במידה שבה אני רגיש אליהם, למקור שלהם ולסיבה שלהם. ברגע שאני בא איתם במגע, אני יכול מייד לפנות לתיקון שלהם.

הרע מתגלה רק בחומר, אך הוא נובע מהרוחניות. בזמן שהמערכת הגשמית מעבירה דרכה את הרע, המערכת הרוחנית היא חסרת תנועה ומוכנה להפעלה מצד האדם.

מכאן מובן לשם מה דרושה לנו המציאות של העולם הזה והאותות שלה, שעוברים דרך הגוף הגשמי. הטבע הדומם, הצומח והחי שסביבנו ובתוכנו צריך להיות דווקא בצורה הזאת, כדי שדרך המדרגות האלה אנחנו נרגיש את הרצונות שאותם איננו יכולים להרגיש בצורתם הרוחנית.

הרי ברוחניות, כדי לגלות רצונות, צריך תחילה להשקיע מאמצים. אני צריך לרצות לגלות אותם. ואילו בעולם הגשמי מתגלים לי רצונות שהייתי רוצה לברוח מהם. זה כל ההבדל.

מתוך שיעור בנושא "זמן", 09.03.2011

ידיעות קודמות בנושא:
הגיע הזמן לחפש את הנשמה
מקור הזמן
נצח באורך של רגע