שיעורי ההיסטוריה שלא למדו מהם

לפי השורש הרוחני, האישה צריכה לדעת שהיא מחוברת עם גבר מסוים. ובאמת יש לה דרישה פנימית כזאת. כתוב שאישה מעדיפה "קב אחד ותפלות מאשר תשעה קבים ופרישות". במילים אחרות האישה מעדיפה להיות קשורה לגבר, לא משנה איזה, העיקר שהוא שלה. מאוד חשוב לה לדעת: "זה שלי". לעומת זאת הגבר אינו מסתפק במה שיש לו.

זה נובע משורש רוחני. בעולם שלנו אין מקריות, הכול הוא תוצאה מהעולם הרוחני. ועל אף שהתוצאות הללו מתגלות, בגלל האגו שלנו, בצורה מקולקלת, שבורה, הן בכל זאת מגיעות מלמעלה. ולכן צריכים לראות באור הנכון את מה שיש ואת מה שצריך להיות.

החברה אינה יכולה לשגשג כל עוד איננו דואגים לספק לכל אישה את הגבר שלה. לא במקרה החוגים החרדים דואגים לכך. פעם זה היה חוק בל-יעבור בעם היהודי: באף כפר, באף עיירה, לא השאירו אף בחורה לא נשואה. גם אם אין לה הורים, גם אם היא ענייה, אפילו אם יש לה איזשהו פגם – בכל זאת מצאו לה בחור. זוהי הגישה של החברה המתוקנת שנשמרה במשך אלפי שנים.

והיום כמובן הכול קורה בצורה הפוכה. בכלל, כדאי לנו ללמוד מהדוגמאות מהעבר, מהצורה שבה העם היהודי היה חי פעם. לכל העמים הייתה עבדות וליהודים לא. בכל העמים לנשים לא הייתה זכות לדעה משלהן ובעם היהודי פעלו החוקים שנובעים מהעולם הרוחני והעניקו לאישה זכויות מדהימות. ניקח לדוגמא את הכתובה, שבה היו רשומות כל החובות של הבעל המיועד.

באירופה וברוסיה רק לפני 150-200 שנה התחילו להתפטר מהעבדות. עד יחסית לא מזמן האנשים היו קשורים לקרקע ולאדון. זה שונה לחלוטין מחוקי התורה, מחוקי הקבלה שפועלים כבר אלפי שנים.

אפילו היום, חמישית מאוכלוסיית העולם אינם יודעים קרוא וכתוב. אצל היהודים תמיד כולם ידעו לקרוא ולכתוב. לא היה אף ילד מעל גיל שלוש, שלא התחיל ללמוד את האלף-בית.

במילים אחרות, מדובר על חברה יחסית מתוקנת, שהייתה חיה לפי החוקים הרוחניים ודאגה ליחסים נכונים, גם בין גברים ונשים.

מתוך שיעור בנושא "האישה", 07.02.2011

ידיעות קודמות בנושא:
ללמוד מהטבע
רצון נשי וכוונה גברית
חברה עתידנית בעולם קדמוני