העולם עקום או הראי עקום?

החיבור אפשרי רק לפי השתוות הצורה, ולא חשוב בין מי למי. בסופו של דבר, אין שום הבדל בין כל חלקי המציאות. כל חלקי המציאות: הדומם, הצומח, החי, המדבר, הבורא, כולם מתאחדים לאחד שלם.

זהו כבר מצב קבוע וקיים, וכל שאר התמונות רק מצטיירות לי כביכול בראי עקום, לפי העיקרון: "כל הפוסל במומו פוסל". אני הוא זה שאשם בכך שאני רואה את המצב היחיד והמושלם הזה בצורה של כל מיני פגמים וחסרונות, בגלל הראייה המקולקלת שלי, בגלל הכלים השבורים.

לכן, חייב להיות לי יחס שווה לכל חלק של המציאות. הרי הם כולם מתחברים בשווה לגמרי. וזה שנדמה לי, שכביכול קיימים כאלה שהם למעלה יותר ולמטה יותר, קרובים אליי ורחוקים ממני, מועילים ומזיקים, כל זה מעיד רק על התכונות והרצונות הפנימיים שלי שעדיין שבורים ואינם מתוקנים.

השבירה היא לא בעולם שאני רואה לפניי, אלא בי עצמי. בגלל הפגמים והחסרונות שלי אני רואה כזאת בריאה מקולקלת. למעשה, היא מושלמת לגמרי וקיימת באיחוד מלא, מבלי לחוות שינויים כל שהם.

המלכות, הנברא, היא זאת שמתרחקת מהמצב המושלם של עולם אין-סוף, מצמצמת את עצמה, מסתירה את עצמה מאחורי מסכים, שנקראים "עולמות" (מלשון "העלמה", הסתרה), שמסתירים את אותו המצב המושלם. כך אנחנו מוצאים את עצמנו בעולם הזה ומאבדים את היכולת לראות את האמת.

כל זה נעשה כדי שאנחנו נקבע בעצמנו את היחס הנכון ונגלה את האמת, על אף שאנחנו נמצאים בשקר. בכל פעם עלינו להבין בצורה מדויקת, שקיימים שני המצבים האלה: המצב הנוכחי, המצוי, שאותו אנחנו מרגישים עכשיו, כשאנחנו רואים את הכול בצורה מקולקלת, והמצב הרצוי, האמיתי, שאותו אנחנו רוצים לגלות, אך הוא בינתיים נסתר מאיתנו.

אנחנו צריכים כל הזמן להשתדל להבחין באותו המצב הרצוי דרך המצב של היום, ולברר מה חסר לנו כדי לראות את העולם כמושלם! לפי המידה שבה אנחנו מסוגלים לתאר לעצמנו מהי השלמות…

מתוך שיעור על איגרת של הרב"ש, 07.03.2011

ידיעות קודמות בנושא:
מסך הטלוויזיה הגדול ביותר בעולם
בשביל מה לי כל העולם הזה?
חיים בהשתקפות הראי