האמת אינה משתנה

החברה היא המקום היחידי שבו אני יכול לממש את מעשה ההשפעה. לפי היחס שלי לחברה אני יכול למדוד כיצד אני מתייחס לרוחניות, לבורא. רק כך אני יכול להעריך את מצבי ביחס לרוחניות: האם אני רוצה לשרת את האחרים או לנצל אותם לטובתי?

החברה היא אותו המקום שעליו דואג הבורא כשהוא רוצה להתגלות בתוכו – זוהי המלכות של עולם אין-סוף, השכינה, הבת האהובה של הבורא. בה הוא שוכן ובה הוא מסתתר. הכול תלוי רק בטובת הסביבה! והסביבה הזאת, החיבור בין כולם, שבתוכו כל אחד משתוקק לגלות את הבורא – היא היא המטרה הסופית, יצירת המקום שבו הבורא יכול להתגלות לנבראים.

אתה נותן לבורא את ההזדמנות להתגלות! המקום הזה והאור שמתגלה בו, כלומר הבורא, הם בלתי נפרדים זה מזה, והחשיבות של שניהם זהה. לכן לפי מידת התקדמותו, האדם מגלה שהחברה במהותה הפנימית היא היא הבורא ששוכן בה ("בורא", מלשון: "בוא וראה"). איננו מגלים דבר מלבד החברה המתוקנת, שנקראת הבורא.

עכשיו אנחנו מבדילים ביניהם, אך במצב הסופי השלם אי אפשר להפריד דבר. האור והרצון מתמזגים לאחד ולא ניתן לומר מי ראשון ומי אחרון. עבורנו כל הבריאה מתחילה בכך שיש נקודה אחת שכלולה בתוך האור. ביחס אלינו, לפני המצב הזה לא קיים דבר.

המקובלים אומרים שבתוך המיזוג הזה, האור, כוח ההשפעה, הוא בכל זאת ראשוני ביחס לנברא, לכוח הקבלה. אך איננו מסוגלים לתפוס את זה, מפני שאנחנו פועלים בתוך המושגים של ה"זמן": הסיבה והתוצאה. אך גם הסיבה וגם התוצאה קיימות רק ביחס לשינויים שלנו, לפני שאנחנו מגלים את המצב הקבוע והנצחי. ובו כבר אין לא סיבה ולא תוצאה, אין שום שינויים. הרי אם קיימים סיבה ותוצאה, זה אומר שעדיין מתבצעים בנברא תיקונים פנימיים, עד שהוא יגלה את המצב האמיתי. ובמצב האמיתי כבר לא מתרחשים שום שינויים, וזה אומר שאין שום הבדל בין הבורא לנברא.

מתוך שיעור על מאמרו של הרב"ש, 03.03.2011

ידיעות קודמות בנושא:
מה אפשר לתת לבורא?
התחנה האחרונה בדרך
התלות בסביבה היא החופש מהאגו שלך