להתפלל זה לדון את עצמך

שאלה: כיצד עלינו לעשות "הפצה פנימית" ומה האדם צריך לעשות בשביל זה במהלך היום?

תשובתי: התיקון נעשה בעזרת המעשה שנקרא "תפילה". תפילה היא גילוי הרצון האמיתי שדורש מילוי. העבודה הזאת נקראת "להתפלל", כלומר "לדון את עצמך", לברר את מהותך הפנימית: מי אני, מה אני רוצה, האם הרצונות שלי נכונים או לא, ומתי יגיעו מעשיי למעשי אבותיי, כלומר מתי רצונותיי יהיו דומים לאותם הרצונות שהמקובלים תיארו בסידור התפילה.

זה לא פשוט בכלל. את הסידור כתבו מקובלים, אנשי הכנסת הגדולה, שהיו נמצאים בדרגה רוחנית גבוהה מאוד. הם השאירו לנו את הסידור, כדי שהוא ישמש עבורנו כדוגמה למה שעלינו להשיג בדרישותינו.

התפילה יכולה להיות רק על החיבור, מה שנקרא: "תפילת הציבור" או "תפילת רבים". אין לנו יותר על מה להתפלל, מפני שכל המאורעות השליליים ובכלל כל הבעיות שמתגלות בעולם, מתרחשות מתוך חוסר החיבור. זוהי הסיבה האמיתית שלהם. הרי החיבור הוא הבורא, זוהי התכונה שלו. ולכן עלינו לחשוב רק על זה.

החיבור נוגע לכל האנשים שבעולם, גם לגברים וגם לנשים. כולם בסופו של דבר צריכים להתאחד יחד למערכת גלובלית אחת, לנשמה הכללית של אדם הראשון. וכשאני לומד, יושב, חושב, שואל, עונה, אני בעצם קובע רק דבר אחד: האם אביא את כל המערכת הזאת לחיבור. הרי על ידי החיבור הזה אנו מתקנים את הכול.

ומלבד המחשבה הזאת בזמן הלימוד, מלבד הרצון שזה יקרה, אין שום אמצעים אחרים שמביאים לתיקון. כל השאר רק מקלקל. כל הפעולות שלנו גורמות או לתיקון או לנזק. אין משהו באמצע. אפילו אם ישבת לאיזה רגע ולא עשית דבר, בינתיים עבר זמן שפיספסת ולא השתמשת בו לתיקון, ולכן גרמת להרס! לכן כל הזמן צריך לחיות בנו אותו הרצון לחיבור הכללי, אותה ה"הפצה הפנימית" שלנו.

מתוך שיעור על מאמרו של בעל הסולם "הקדמה לספר פנים מאירות ומסבירות", 27.02.2011

ידיעות קודמות בנושא:
להתפלל כדי להשתנות
יחד ללא אבדות
מה זאת תפילת רבים אמיתית