לשמוע את המנגינה הרוחנית

התמונה הראשונית שניצבת בפני המתחיל בזמן קריאת ספר הזוהר היא מאוד לא עקבית. הוא מתבלבל ואינו מבין באיזו שפה בדיוק מדבר הספר, בשפת הקבלה, באורות, כלים ופרצופים או בשפת האגדות. הרי לעיתים קרובות באותו הקטע של הזוהר יש ערבוב של הלשונות. נניח, מצד אחד, מדובר על אדם, חווה, הנחש וכדומה, ומהצד השני, מדובר על מלכות וזעיר אנפין, כיצד הם מתחברים ומשיגים את ז"ת או ג"ר דבינה. הרי על אותו החטא והתיקון שלו, שעליו מספרת התורה, ניתן לכתוב בארבע שפות: שפת התנ"ך, שפת ההלכה, שפת האגדה ושפת הקבלה. עד שכל זה יתחבר אצל האדם ביחד.

לפי מידת ההתקדמות שלו הוא בעצמו, בכלי (ברצון) המתוקן יותר שלו, יבין שהוא יכול לתרגם משפה אחת לשנייה. את מה שכתוב בשפת הספירות, הוא יכול להסביר בשפת התנ"ך או בשפת ההלכה. שפת האגדה היא יותר עמוקה, לכן קשה להסביר בשפה הזאת. הוא יכול גם לעבור משפה לשפה, מביטוי אחד לביטוי אחר. הרי הוא בעצם מביע את ההרגשה הפנימית שלו, כיצד מתחברים בתוכו אותן המחשבות והרצונות שמקודם היו מנוגדים ועכשיו מקושרים יחד.

את זה בסך הכול אנחנו מביעים. אינני צריך שפה, לא אותיות, ולא שום דבר! יש לי רגשות (תחושות בתוך הרצון) ושכל. קודם הם היו מוּנָעים על ידי השנאה, ועכשיו אני מעביר אותם לחיבור, לאהבה. חוץ מזה אין לנו שום דבר. כל מה שאנחנו עושים מסתכם בגילוי השבירה והנתק. כשאנחנו מתקנים אותם אנחנו מגיעים ליישום, לאהבה.

ניתן לספר על כך במילים, בארבע שפות, ואפשר גם לא להסביר במילים, אלא רק להרגיש בפנים. לכן עבור האדם שמשיג את הרוחניות, לא משנה באיזו שפה זה כתוב. הוא נע בין השפות, עבורו זה אותו הדבר. בדומה לנגן מקצועי שמסתכל על התווים וכבר שומע את המנגינה שהתווים האלה מנגנים בתוכו, או לטבח מקצועי שמביט על המתכון של מאכל מסוים וכבר מרגיש את טעמו.

מתוך שיעור על הקדמת ספר הזוהר, 16.02.2011

ידיעות קודמות בנושא:
להשיג את חכמת הבריאה
ברוחניות אין ספרים קלים
שפה של פרצופים וספירות המעוררת התרגשות