קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
שאלה: כיצד להינצל מההסתפקות בפעולות החיצוניות?
תשובתי: האדם אינו מתייחס לפעולות כאל הדבר העיקרי, אם הוא יודע שרק הכוונה להשיג את המטרה, שאותה הוא מברר תמיד, היא שמקרבת אותו לרוחניות. הכוונה היא הכלי שבו הוא זוכה לשכר, ולכן כל הבירורים נעשים בתוך הכוונה. פעולות ללא כוונה כלל אינן נלקחות בחשבון.
ייתכן שהאדם גורם הנאה לבורא, אך מתוך כוונה לקבל הנאה לעצמו. זהו כוח הטומאה (הקליפה) הגדול ביותר. נגד מידת ההשפעה הגדולה ביותר עומדת הקליפה הגדולה ביותר. הפעולה היא אותה הפעולה, רק עם כוונה הפוכה.
מבחוץ לא ניתן לזהות זאת, מפני שהאדם לכאורה משתוקק להשפעה. הפרעה שנמצא בו, הרצון ליהנות, ממלא במדויק את כל הוראות הבורא, האדם פועל בהתאם לרצונו ומגייס לשם כך את כל כוחותיו, אך כל זה על מנת שיהיה לו טוב. הוא תמיד חושב על הבורא, מפני שהוא מקור התענוג, ומשתדל לעשות הכול למען המקור הזה, כדי להפיק מכך תועלת אישית. זה נקרא פרעה, מלאך המוות.
כמו בכל מקרה אחר, ניתן להינצל מכך רק על ידי הצבת מטרה ברורה ותמיכה הדדית. ללא שיתוף פעולה אין סיכוי להישאר על המסלול ולא ליפול. הדור הנוכחי שייך לדור התיקון והצלחתו תלויה רק בתמיכה ההדדית. התיקון נעשה בזכות הערבות והדאגה ההדדית. אין מקור אחר שממנו אפשר לקבל כוח וכיוון .
וזה טוב, כי תמיד אפשר לעסוק בזה, לדרוש חיבור חזק יותר. אם מרגישים שהוא אינו אמיתי אלא חיצוני, גם זה טוב. הדרך הזאת קלה יותר מהדרך האינדיבידואלית, על אף שכאן כל אחד תלוי באחרים. רק ההשתוקקות ההדדית לחיבור והביטול של כל אחד כלפי המדרגה העליונה – המורה, הקבוצה והספרים – יעזרו להינצל מהשאננות.
מתוך שיעור על מאמרו של הרב"ש, 31.12.2010
