דגש על האיכות

כל העניין הוא היגיעה. האדם חייב להאמין בעיקרון: "יגעתי ומצאתי". לכן בעל הסולם כתב באות י"ז ב"הקדמה לתלמוד עשר הספירות", שלפני הלימוד אנחנו מחויבים להתחזק באמונה, וב"פרקי אבות" נאמר: "נאמן הוא בעל מלאכתך, שישלם לך שכר פעולתך". והשכר הזה יהיה המעבר מהכוונה האגואיסטית של "לא לשמה" לכוונה האלטרואיסטית של "לשמה".

לפני הלימוד ובזמן הלימוד האדם חייב להשתוקק לשינוי הזה בתוכו. זוהי כל היגיעה. באותה ההקדמה מסביר בעל הסולם שאין לגלות התרשלות לא בכמות ולא באיכות.

כשאנחנו מתחילים ללמוד, ייתכן שאנחנו רוצים להשתנות באמצעות הלימוד והאור שטמון בו, אך לאחר מכן אנחנו שוכחים מזה ומסיחים את דעתנו, כלומר איננו נותנים יגיעה איכותית מספקת. יכול להיות שכמותית זה מספיק, אך העיקר הוא דווקא האיכות: עד כמה אני מרגיש כאב שאינו מאפשר לי לעזוב את המטרה, כמו חולה שכל הזמן חושב רק על ההחלמה. כל הדברים שהוא עושה הם רק כדי לעזור לו להחלים. כזאת נחיצות לא ניתן לרכוש לבד. ניתן לעשות זאת רק בעזרת הסביבה. היא תחייב את האדם, תגדיל אצלו את חשיבות המטרה, ורק כך הוא יוכל להתקדם.

אם נסכם את כל האמצעים העומדים לרשותנו, נוכל לראות שגם הקבוצה עם ההרגלים שלה, וגם אני בעצמי, והבורא, והמורה, וההפצה – כל זה דרוש כדי ליצור באדם נחיצות חזקה לשינויים שמתבצעים באמצעות הלימוד. רק לנקודה הזאת עלינו להגיע, רק היא צריכה להיות התוצאה של כל המאמצים שלנו. ואז בשיעור תופיע אצלנו דרישה אמיתית לאור, ולא לשום דבר אחר: לא ידע, לא חכמה, לא הצטיינות במשהו, רק שינויים פנימיים. והעוצמה של הדרישה הזאת תהיה כל כך חזקה, שהיא באמת תגרום לשינויים.

זה יאפשר לאדם לעבור ל"תורה תבלין", וממנה ל"תורת חיים", במקום "סם המוות" שבו הוא השתמש קודם. הרי אנחנו מגלים את היצר הרע שלנו בעזרת האור. האור הזה נקרא "מלאך המוות": מצד אחד, הוא מראה לאדם שהוא מת מבחינה רוחנית, ומהצד השני, הוא עוזר לו אחר כך להמית את הרצון האגואיסטי שלו. כך אנחנו מתקדמים קדימה.

מתוך שיעור על מאמרו של הרב"ש, 07.02.2011

ידיעות קודמות בנושא:
הבריחה מהמערכה
להשתדל ולמצוא (יגעתי ומצאתי)