רצון רע הוא מתנה טובה

ספר הזוהר, פרשת וירא, קס"ג: "בשעה שהקדוש ברוך הוא אוהב את האדם, שולח לו מתנה. ומה היא המתנה – עני כדי שיזכה על ידו".

אנחנו חיים בעולם שמנוגד לעולם העליון. מה שבעולם העליון נחשב כשכר, עבורנו הוא כעונש, ומה ששכר עבורנו, נחשב עונש בעולם העליון. לכן נאמר על גילוי המציאות העליונה: "עולם הפוך ראיתי".

המתנה מלמעלה היא ההתעוררות, כשמעירים את האדם על ידי הרצון. הרי כולנו באים מהדומם, מה"עפר", כלומר, ממדרגה כזאת נמוכה של רצון, שבה האדם אינו מרגיש את הקיום הרוחני, הדרישה הרוחנית, אינו יודע מהיכן הוא בא ולאיזו מטרה, אינו יודע מה משמעות החיים שלו, אינו מרגיש דבר. זוהי נקודת המוצא שלנו.

כל השאר מגיע רק בזכות היגיעה, הגדלת הרצון. על כך נאמר: "בראתי יצר רע". אולם האדם צריך להרגיש, להבחין בבריאה הזאת שבו. פעם אחר פעם היצר מתעורר יותר ויותר חזק, והאדם צריך לקבוע בעצמו שהיצר הזה הוא באמת רע.

הבורא מעורר את הרצון, אך האדם צריך להבחין שזהו רצון רע ולהפוך אותו מקבלה להשפעה, מרע לטוב, כלומר להביא אותו להשתוות עם הבורא. זה מוטל על האדם. נאמר "אני ראשון ואני אחרון". הבורא נותן את הרצון, ולאחר מכן האדם עורך בירור ושמח על הרצון שהוא קיבל מהבורא, שמח שיש לו את ההזדמנות להכיר שהרצון הזה רע, בעזרת המורה, הקבוצה והספרים. הוא מבין שהרצון הרע הזה הגיע מהבורא לפי העיקרון של: "בראתי יצר רע".

ואז מתפתח באדם היחס הנכון לאותו הרצון: הוא רוצה להפוך אותו לטוב, בדומה לבורא, מכוון להשפעה. כשהאדם מגיע להחלטה הזאת מתעוררת אצלו דרישה לבורא, דרישה שיהפוך את הרצון שלו. הרי הוא קיבל את המתנה הלא נכונה, או ליתר דיוק, המתנה היא נכונה, אך עכשיו צריך לשנות אותה.

ואז האדם פונה לבורא ודורש את זה. פעולה כזאת נקראת "נצחוני בניי". והבורא נותן לו כוח, מסך, שכשמצרפים אותו, היצר הרע הופך לטוב. וזה נקרא "אני אחרון": לאחר שהבורא נתן לו את הרצון, הוא גם משנה לו את הרצון. האדם עצמו, שנמצא באמצע בין "אני ראשון" ל"אני אחרון", קובע מה הוא קיבל, מה הוא רוצה, מה הוא דורש מהבורא, וכך הוא פוסע בשלבי ההתפתחות אל השתוות הצורה המלאה עם הבורא.

פעם אחר פעם הוא רוכש יותר ידיעה, יותר הכרה, יותר הבנה, יותר השגה ויותר אהבה לבורא שנתן לו את היצר הרע ובכך נתן לו הזדמנות להכיר במה הוא שונה מהבורא ובמה הוא יכול להידמות אליו. בזכות זה האדם יכול לבקש מהבורא את השינוי הזה, ההתקרבות הזאת ולרכוש עצמאות, שלמות, הזדהות, דבקות בבורא.

אם האדם מבין את התהליך, הוא מצדיק את הבורא בכל פעם שהוא מקבל ממנו רצון רע. אינני מתייחס אליו כאל רע אלא כאל מתנה שאני יכול להפוך אותה למציאות החדשה שלי. אני מבין שהבורא עושה את זה רק מתוך אהבה כלפיי, כדי שאהיה דומה לו ועצמאי כמוהו.

מתוך שיעור על מאמרו של הרב"ש, 04.02.2011

ידיעות קודמות בנושא:
תחילת ההתעוררות
לזרז את ההתפתחות