חכמת הקבלה – מאברהם ועד ימינו

מתוך שיעור מס' 3 בכנס הקבלה בברלין.

בספר עתיק שנכתב עוד בבבל העתיקה, מסופר על אברהם, שהקים אוהל והחל להזמין אליו את כל מי שמעוניין. הוא כמובן גם הגיש כיבוד, כדי שהאדם יבין מייד שכדאי לו להיכנס לשם. כך בדיוק נאמר, שהוא היה מזמין את כל העוברים ושבים והיה מספר להם על הבריאה. הרי בזמנים ההם כמובן לא היו כל אמצעי התקשורת המודרניים.

רבים נשארו אצלו והמשיכו ללמוד. מתוך האנשים הללו הוא בנה את קבוצת התלמידים שלו. הרמב"ם כתב שכאשר אברהם יצא מבבל, הוא לקח איתו כמה אלפי אנשים. זאת הייתה הקבוצה שלו. בסופו של דבר, הוא גילה יחד איתם את חכמת הקבלה. את השגותיו הרוחניות הוא כתב בחיבורו "ספר יצירה". הוא הגיע לגבהים עצומים, אך השיג אותם בצורה כללית, לא לפרטי פרטים.

כל הבעיה בהשגת העולם הרוחני היא מפני שהמקובלים הראשונים השיגו אותו בכללות, אמנם ממדרגה מאוד גבוהה, אך עדיין בכללות. ואילו אנחנו משיגים אותו לפרטי פרטים, מפני שסוג האגואיזם שלנו שונה. בימים ההם האגואיזם לא היה מפותח מאד, אולם היום הוא מפותח עד כדי כך שהוא מאפשר לנו להיכנס ולחקור כל חלקיק קטן שלנו, ודרך עצמנו לחקור את כל המרחב הרוחני.

תמיד הם גילו את חכמת הקבלה על פי אותו העיקרון: קבוצה ומשיכת המאור לרצון המשותף. כך זה היה במקרה של אברהם, כך זה היה בעשרים דורות המקובלים מאדם עד אברהם, שכולם מתועדים וכולם ידועים לנו, וכך זה נמשך גם הלאה. מעולם לא היה מקובל שהשיג את הרוחניות לבד, שפתאום קיבל איזושהי הארה, כמו ארכימדס שקפץ מתוך האמבטיה והתחיל לרוץ ולצעוק שהוא גילה משהו. זה בלתי אפשרי. דברים כאלה יכולים להיות רק במדע החיצוני, אך לא בחכמת הקבלה.

מתוך שיעור מס' 3 בכנס הקבלה בברלין, 28.01.2011

ידיעות קודמות בנושא:
לפני הגילוי האחרון
אין נבחרים
שלבי גילוי חוכמת הקבלה