קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
מתוך שיעור מס' 1 בכנס הקבלה בברלין.
בעולם הרוחני ההתקדמות היא מאוד הדרגתית ועקבית. אם אין לי את מלוא התחושה של הרעב, ההשתוקקות למדרגה הבאה, אין לי את מה שנקרא "כלי" (תכונה) להרגיש אותה. ולכן אינני מרגיש אותה. אני צריך לעלות ממצבי הנוכחי, מרצון מס' 1, אל המצב הבא, רצון מס' 2. אם אעלה אל המדרגה הבאה, אל רצון מס' 2, אהיה מסוגל להרגיש את האור שנמצא שם.
אך אם עדיין לא השגתי את הרצון הזה ואני עדיין נמצא איפשהו באמצע, על אחת מ-10 מדרגות-הביניים (שנקראות "10 ספירות"), אינני מסוגל להרגיש את המצב הבא. אני צריך להגיע עד המדרגה האחרונה, ורק לאחר שאעבור אותה, אתחיל להרגיש את המצב הבא. זוהי שיטה מאוד מדורגת, שבה הכול מחולק במדויק לפי שלבים, בדומה לקוואנטים שבאטום.
לכן בין הרצון הראשון שלי שבו הרגשתי מילוי כלשהו, כאילו השמש זרחה מעליי, ובין הרצון השני, קיים מצב ביניים, מצב של ריקנות, רעב, ייסורים. אך עליי לדעת שאני הולך קדימה, שזהו תהליך מצטבר שבסופו אגיע אל האושר, אל המילוי. ואז אפילו התהליך הזה (שהוא הכרחי כדי שאצליח להשיג את הרצון החדש) יכוון אותי קדימה בצורה הנכונה. עצם ההרגשה הרעה, הבלבול, חוסר ההבנה, הריקנות – כל אלה דוחפים אותי קדימה, ואפילו להיפך, עוזרים לי להתקדם מהר יותר. אילו הייתי מרגיש תענוג ומילוי, הייתי נאלץ לעצור, והיה לי קשה מאוד להתקדם. אילו הכול היה טוב, לא הייתי צריך למהר לשום מקום, והאגואיזם שלי מייד היה מכריח אותי לשבת ולהירגע.
לכן עלינו להתייחס נכון לייסורים, להבין את מטרתם, ולדעת כיצד להשתמש בהם. ברגע שאני קושר אותם עם המטרה הנכונה, הייסורים הופכים להרגשת המילוי העתידי. לכן עלינו ללמוד את השיטה הזאת, ואז החיים ייראו נפלא.
מתוך שיעור מס' 1 בכנס הקבלה בברלין, 28.01.2011
