ליל יציאה ממצרים

שאלה: מה הכוונה להודות לבורא?

תשובתי: לאחר כל המאמצים שנדרשים ממני בהפצה, בלימוד ובקבוצה, אני מגיע לייאוש ואז אני מתחיל להרגיש את הרצון האגואיסטי שלי כנבדל ממני. באופן זהה מרגיש אדם חולה את מקום המחלה ואת המקור שלה, את האזור החולה שהוא מגלה ורוצה לבודד. אז מתחילה העבודה ביציאה ממצרים, בהתבדלות מהרצון האגואיסטי שלי. האדם משתדל להתנתק ממנו ואינו מסוגל לעשות זאת. כך עוברות המכות הראשונה והשנייה של מצרים.

אחר כך האדם מתחיל להרגיש שכל השינויים האלה ביחס ליצר הרע שלו, מזמין הבורא. כפי שמספרת התורה, הבורא מודיע למשה על כך שהוא הוסיף כוחות לפרעה כדי להגביה, לגלות את עצמו מעליו. האדם מתחיל לראות ולהבין שאת כל העבודה שבתוכו עושה הבורא. הוא מוציא אותו למעלה מהחישוב האגואיסטי, אחר כך מוריד והאדם נופל חזרה. ושוב הבורא מוציא אותו, ושוב האדם נופל. כך מפעם לפעם האדם רוכש ידע והרגשה, שאם הבורא לא יבצע עימו את הפעולות האלה, הוא בעצמו יישאר לעולמי עד במצרים, ברצון האגואיסטי שלו.

ההתרשמויות האלה מצטברות, הופכות ליותר בהירות וחזקות, עד שהאדם יצעק שיהיה מוכן לכל, לכל החושך עבור האגואיזם שלו, העיקר לברוח ממנו. וזה נקרא "חושך מצרים", ליל יציאה ממצרים. אין באדם חושך גדול יותר, מאשר החושך הזה, אך אם הוא יודע שהוא הולך בעקבות הבורא, אז הוא מעדיף אותו. מעדיף, הכוונה לא ברצון ליהנות, אלא מפני שהבורא הולך לפניו. ואנחנו משׂיגים את זה בדרך של עבודה יסודית.

מתוך שיעור על מאמרו של הרב"ש, 23.01.2011

ידיעות קודמות בנושא:
על גבול השׂנאה!