קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
בעימות בין משה ופרעה מתגלה הייחודיות של העבודה הרוחנית שלנו. אנחנו עובדים עם האגואיזם שלנו, עם הרצון לקבל, איננו מבטלים אותו אלא מגדלים ומפתחים אותו. נאמר: "בראתי יצר רע, בראתי לו תורה תבלין". התורה היא רק תבלין עבור הרצון האגואיסטי, מעט פלפל, קמצוץ מלח, עבור כל התבשיל הגדול הזה שנקרא האגואיזם שלנו, הרצון ליהנות. ובאמת, מה חסר לנו? עלינו רק להוסיף קצת תורה כדי להפוך את כל האגואיזם הענק הזה לעולם אין סוף.
הצורה של העבודה הרוחנית האמיתית היא הפיכת המטֶה לנחש והנחש למטֶה. הכול תלוי בצורה שבה האדם משתמש בכל התכונות והתנאים המוקדמים הקיימים בתוכו. הוא אינו משמיד לא את הרע ולא את הטוב, אינו מתכחש לאף תכונה שלו! עליו רק לשנות את שיטת השימוש בתכונותיו: אם האדם זורק את המטֶה על הארץ, הוא נהפך לנחש, ואם הוא תופס את הנחש בזנבו, הוא נהפך למטֶה שבעזרתו האדם מתקדם קדימה.
המילה מטֶה באה מהמילה מַטָה. האדם מקטין את עצמו ומעלה את האגואיזם שלו, תכונת המלכות, עד לתכונת הבינה, הודות לכוח שנקרא "אמונה למעלה מהדעת". בעשר הספירות הטמאות, עשרת גילויי פרעה, מתגלה בכל פעם אגואיזם יותר ויותר גדול, אותו הוא יכול לתקן בעזרת עשר מכות מצרים. אדם שנמצא במצב של יציאה ממצרים, מוכן לעבור את עשׂר המכות האלה. בעזרת המטֶה הוא בעצמו מזמין על עצמו את המכות האלה והן עוזרות לו להתעלות מעל לאגואיזם. הוא רואה את המכות האלה כתרופה. כך אנחנו מוכנים לקבל כל ריפוי לא נעים ומכאיב רק כדי להבריא.
מתוך תוכנית הטלוויזיה "פרשת השבוע", 23.12.2010
