כשהנקודה משמיעה את קולה

שאלה: אם נברא רק הרצון, אז מה זאת הכוונה? גם כן סוג של רצון?

תשובתי: לא. הכוונה מגיעה אלינו מהבורא. לכל אדם קיימת נקודה שבלב, "חלק אלוקא ממעל", והנקודה הזו היא הכוונה.

העניין הוא שאנחנו נוצרנו מהשבירה. לפנינו הייתה קיימת מערכת של אין סוף, בה כל הרצונות וכל האור היו אחד שלם. אחר כך עברנו דרך מערכת של שבירת הכלים.

מה זה נתן לנו? – עכשיו, כשאנחנו נמצאים כאן בעולם הזה, קיים אצלנו רצון, ובמקום האור קיימים בנו ניצוצות. הרצון שלנו שבור, הוא פועל רק עם כוונות אגואיסטיות בעל מנת לקבל. לפי מהלך ההיסטוריה הוא התפתח בדרגות הדומם, הצומח והחי, מדור לדור, מגלגול לגלגול.

והנה, באחד מהגלגולים הוא מגיע לשלב הסופי. ואז מתגלה בו הנקודה, ניצוץ של אור, חלק אלוקא ממעל. "ומה איתי?" שואלת הנקודה כשהיא מתעוררת באדם. ואז נוצר בו סכסוך.

בדרגת החי אין סכסוכים פנימיים מהסוג הזה, שָם פיתחו אותנו דחפים והתפרצויות טבעיות. אנחנו רצינו לנצל את האחרים כמה שיותר ולהצליח בכל. כל בני האדם, מהקטן ועד הגדול משתוקקים להפיק מהעולם את המקסימום האפשרי. הם קיימים רק בתוך רצון אחד, רצון לקבל תענוג. כשהם מרגישים שבשביל זה כדאי לחיות, הם אינם שואלים את עצמם על משהו נעלה יותר. כי הרי השאלות צומחות מבפנים, על קרקע מוכנה, ועד אז אנחנו כמו בהמות.

וכך זה יהיה עד שהאדם לא מתייאש ברצון שלו, עד שהנקודה שלו לא תגלה את עצמה, מה שאופייני לדורנו זה. באופן כזה, הנקודה שבלב זו התחלת הנשמה. ומכאן מתחילה התפתחותו של האדם.

מתוך שיעור על מאמרו של הרב"ש, 07.01.2011

ידיעות קודמות בנושא:
לתפוס את הגורל הטוב בזנב
הברירה קיימת!
מסנן לטיהור הכוונות