מה שלא נשׂיג, לא נדע בשֵם

שאלה: האם קיים סיכוי להתמצא בצורה נכונה בעולם העליון ללא ידיעת כל המונחים שבהם משתמש הזוהר? האם הרגשת העולם העליון תלויה בהבנת המונחים האלה?

תשובתי: לא משנה באיזו שׂפה האדם קורא עכשיו את ספר הזוהר, בשׂפה שאינה מובנת לו לגמרי או בשׂפת הענפים, או בכל שׂפה אחרת. כל השׂפות האלו, הן בינתיים לא בשבילנו.

אם אינני מכיר איזו תופעה, אובייקט, מילוי, כוחות, מצבים, סיבות, תוצאות, אם לא השׂגתי את המצב הרוחני בעצמו, אתה יכול לספר לי עליו באלפי מילים וזה לא יעזור לי. "מה שלא נשׂיג, לא נדע בשֵם ומילה". אז מה שווים עבורי השמות או המילים האלה, אם אינני משׂיג אותם?…

אז בשביל מה המקובלים כותבים לנו את כל הטקסטים האלה? – כדי שלא נשׂים לב למילים עצמן, אלא רק נשתוקק להשׂיג את המצבים הרוחניים האלה. וללא ההשׂגה, כל המילים האלה לא שוות דבר. אתה יכול לשׂחק איתן איך שאתה רוצה, זה כמו לזרוק את כל המילים לתוך קופסא, לערבב ולהרכיב מהן מה שרק רוצים.

אם איננו משׂיגים, אז כל הטקסטים האלה הם רק "סגולה" (תכונה נפלאה), בתנאי שאתה משתמש בהם בתור "סגולה". ואם לא, אז אתה רק מבלבל את עצמך. לכן אנחנו מסתכלים על הטקסט של הזוהר רק בהתאם לכמה שאנחנו מסוגלים בזמן הלימוד לחשוב על "התכונה הנפלאה" שלו. זה הדבר החשוב ביותר.

בזוהר ישנן פרשות שבאמת קשה מאוד להתרכז בהן. אני קורא על כל מיני פרצופים, על תווי פנים, על קווים בכף היד, זה מאוד מבלבל. אך יכול להיות שזה דווקא טוב, כי הרי אני משקיע יותר מאמצים כדי להבחין ולהשׂיג את התכונות הרוחניות שמאחורי המילים האלה.

לכן אנחנו צריכים לראות בטקסט של הזוהר רק את "הסגולה הנפלאה" שלו. וככל שהטקסט מבלבל אותנו יותר, כך הוא צריך לעורר אותנו חזק יותר להיאחז ב"סגולה הנפלאה" הזאת, לדרוש את המאור המחזיר למוטב כדי שהוא יביא לנו השׂגה. כי הרי "כל מה שלא נשׂיג, לא נדע בשֵם". אף מילה לא תהיה מובנת, אף שֵם לא יגיד לנו דבר.

מתוך שיעור על הקדמת ספר הזוהר, 06.01.2011

ידיעות קודמות בנושא:
השתוקקו והשיגו
לפתוח ערוץ אל הלב
בואו תחילה נקבל נשמה