מאמצעי לסיבה

שאלה: מה זאת עזרת הבורא?

תשובתי: אם האדם ישתדל להביא את עצמו לאהבה ואיחוד מעל לשׂנאה והדחייה, אז הוא יראה שזה בלתי אפשרי. כוונות טובות כל פעם מתהפכות למנוגדות.

תחילה, כשמשקיע מאמצים חסרי תועלת, האדם ירגיש שזה מתרחש עימו בגללו עצמו. אחר כך אותם המאמצים יראו לו, שהסיבה להם זה איזה כוח חיצוני וזר. אחר כך, לאחר שיצבור יותר ויותר התפעלויות חדשות, האדם יגלה שזה לא איזה כוח זר, אלא הכוח העליון שמכוון אותו בצורה כזו ומעורר בו יחס רע כלפי הסובבים באמצעות כל מיני מצבים מהחיים.

כך האדם מתחיל לגלות את הבורא כגורם גם לשליליות וגם לחיוביות. מתגלה לו שהבורא הוא הכוח ההכרחי לשילוב הגבולות המנוגדים. ללא עזרתו האדם לא יוכל לשתף בתוכו את שתי התכונות הללו. ואחר כך יתברר שגם זה לא מספיק. לאדם לא מספיק שהבורא יעזור לו לסדר את ההרגשה ולסדר לו את החיים. עד עכשיו היחס הרע כלפי הזולת היה לא נעים לי עצמי, אך עכשיו להיפך, אני רוצה להשתמש בכל לקשר עם הבורא. שילוב של הניגודים חייב להתגשם בבורא ולהסתיים דווקא שָם.

כך בהדרגה האדם עולה בסולם המוטה באלכסון. תחילה הוא רוצה לעשות סדר בכלים שלו, ואחר כך הוא פונה בעזרתם לבורא ומוצא את השילוב הנכון עימו. שלב אחר שלב מתגלה באדם היחס הנכון לבריאה: מאמצעי לסיבה, מהמאמצים לתקן את הרצון שלו, להכרה של הסיבה בשביל מה הוא עושה את זה, מה הוא משׂיג על ידי זה.

כי הרי המטרה היא לא ליהנות מהמילוי בכלי שלו, אלא בכך שהודות לעבודה שלו הוא משׂיג את השורש העליון. ואז היחס שלו משתנה: מאחורי השילוב של הבינה והמלכות אתה מגלה את הכתר, את קוצו של יוד (י'), ממנו מתחילה האות א', שמסמלת את העבודה שלנו, את העלייה באלכסון.

מתוך שיעור על מאמרו של הרב"ש, 06.01.2011

ידיעות קודמות בנושא:
להציץ לתוכך ולא להפנות את המבט לאחור