קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
שאלה: מה לעשות במצב שאין לך שום כוחות, שום דבר אינו משפיע עליך ואינך יודע מה לעשות?
תשובתי: על זה כתוב בפרשת השבוע: "וייאנחו בני ישראל מן העבודה, ויזעקו, ותעל שוועתם אל הא-לוהים, מן העבודה" (שמות ב', כ"ג) לאחר שהאדם מגיע להרגשת חוסר כוחות, נשאר לו רק לבקש. קודם הוא החשיב את עצמו לגדול, חכם, מבין, הוא חשב שיוכל להתקדם בעצמו, כך שכל פעם יוסיף ידע, מאמצים, פעולות. אך ברגע הנתון הוא ביצע מספיק פעולות, ואז מגלים לו שהוא לא ישׂיג בהן שום דבר.
אז בשביל מה לבצע אותן? – כדי להשׂיג את הידיעה שכך לא תשׂיג דבר. כדי להשׂיג מצב של התרוקנות, האדם צריך להשקיע הרבה מאוד כוחות. אני עובד וחושב שביגיעה שלי אני בונה עכשיו את פיתום ורעמסס, רוכש ידע ועוד מעט אני אגלה הכול, אראה ואתחיל להרגיש. אני משקיע מאמצים יותר ויותר גדולים, שוקע עוד יותר עמוק בלימודים, ופתאום אני מגלה: "כמה השקעתי ומה השׂגתי?!… אין לי שום דבר… ומה הלאה? מה יהיה איתי?!". אינני יודע, אך אני מוכן להירדם כמו מת, רק תנו לי סם הרדמה כדי לישון כל הזמן ולא לקום.
כך האדם מרגיש עצמו וברגע הזה הוא נטול כל כוחות. כי הרי הוא מתחיל להבין שבאופן כזה הוא לא ישיג דבר. תחילה הוא אפילו לא יודע את זה, ורק מרגיש שאין לו שום רצון, אחר כך הוא בכל זאת מתעורר וממשיך. אך באחת מהפעמים הוא מתחיל להבין שרק על ידי כוחותיו שלו הוא לא ישיג דבר, דרוש לו כוח עליון: "אם הבורא לא יבוא אליי ויעזור לי, בעצמי אינני מסוגל לכלום". הוא מתחיל לחשוב בצורה כזו רק לאחר שהרבה פעמים ניסה להתקדם בכוחות עצמו, וכל פעם נחל אכזבה, נפל לייאוש. זה נקרא "שנות גלות מצרים", עד ש"וייאנחו בני ישראל מן העבודה".
עבור האגו שלי אני בונה "ערים נפלאות", ועבור האדם שבי הרוצה להשׂיג רוחניות, אלו הן ערים מסכנות ועניות, איפה שהכול ריקני, ואין לי מזה שום דבר. אני מתחיל לחלק את עצמי לשני חלקים. האם מזה שיש לי ידע ושׂכל אני יכול לדבר יפה על חכמת הקבלה וכביכול מבין הכול? אך זה לא נותן לי כלום. בפועל, אין לי רוחניות. אני יכול לספר עליה יומם ולילה, אך האם אני משׂיג את זה או רק מדבר על זה? – רק מדבר…
האדם מבין שכאן צריכה להיות רק עזרה מלמעלה, איזה גילוי עליון, כוח עליון, משהו אחר שאין בשליטתו, ועם מה שיש לו לא ניתן להשׂיג את הרוחניות, אז הוא מגיע לצעקה האמיתית, "ויזעקו, ותעל שוועתם אל הא-לוהים, מן העבודה". זו אינה דרך פשוטה, האדם צריך לעבור הרבה פעמים מצבים כאלה. רק הסביבה יכולה לעזור לו בזה, ולא אף דבר אחר. הסביבה יכולה לתמוך ולשמור אותו, לזרז את התפתחותו. אחרת מי יודע מתי הוא יתעורר שוב, אם לא בעזרת הסביבה אז בזכות התחלפות "הרשימו" (גן של מידע), כשיגלו כלפיו רחמים מלמעלה ויתנו לו מצב חדש. אך אף אחד אינו יודע מתי זה יקרה…
לכן, כשהאדם נמצא במצב טוב, כשמאיר לו האור ויש לו כוחות, הוא צריך כמה שיותר חזק לקשור את עצמו לסביבה, כדי שבזמן של חולשה הוא יקבל ממנה חזרה את הכוחות שהושקעו בה. אז הוא יעבור את הירידה כמו בכוח בהתמדה, ושוב יתחיל לעלות, מפני שלפני כן צבר מהירות.
===== "…כשיגלו כלפיו רחמים מלמעלה…"- למה זה נשמע מנחם מדי…! + האם זו נוסחה אחידה או חלקה בלבד של המשמעות…?