קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
שאלה: עוד לפני הופעת הקורונה, ארצות הברית כבר הייתה אולי המדינה היחידה בקרב המדינות העשירות, שבה תוחלת החיים בירידה כבר כמה שנים.
על פי חוקרים מאוניברסיטת פרינסטון הסיבה למוות זה ייאוש. מוות מייאוש מוגדר כמוות כתוצאה מצריכת סמים, אבטלה, אלכוהול, התאבדות וכולי. הנפגעים העיקריים ממכת הייאוש הזאת הם לבנים, ללא השכלה אקדמאית, בגילאים 45 עד 54, בשל אובדן הכנסה, התפרקות משפחה, גירושים וכן הלאה, גורמים שהחוקרים מגדירים אותם כייאוש קטלני. למרות שמספר מקרי המוות מסרטן וממחלות לב בארצות הברית נמצא בירידה כבר כמה שנים, מספר האמריקאים שמתים כתוצאה מייאוש הוא כל כך גדול, שהוא מבטל את הירידה הזאת ואפילו גורם להקטנת תוחלת החיים הממוצעת בארצות הברית. מה גורם לאנשים להיכנס לכזה ייאוש שהם מתים ממנו?
תשובתי: האדם הוא לא בעל חיים. אנחנו לא מבינים את העולם הפנימי של בעל החיים, אבל בכל זאת האדם חי לא רק ממה שיש לו היום, אלא גם ממה שיהיה לו מחר, ויש בו שאלות מהותיות: מאיפה אני? מי אני? לאן אני הולך? האדם צריך לחיות את הפרספקטיבה. הוא לא חי את הגוף עצמו שהוא בהמה בדרגת החי, הוא חי גם את האדם שבו ששואל על התועלת מהקיום שלו ועל מטרת הקיום ועד כמה הוא מפעיל את הדברים סביבו ונפעל מהם. האדם הוא בעל חיים קולקטיבי, שחי בתוך מערכת וחייב לתת לעצמו דין וחשבון איך הוא עם המערכת, איך והאם הוא משפיע על העולם ,או שהעולם משפיע עליי? באיזו צורה אני נמצא בהתקשרות נכונה או לא נכונה לפי דעתי עם העולם, וכן הלאה. האדם חי בתוך הסביבה שלו, משפחה, הורים, ילדים, קרובים, אלה אנשים שהוא גדל איתם, חי איתם, זו הסביבה שהוא בונה לעצמו, זה לא מגיע מצד הטבע כמו לכל חיה וחיה ביער, אלא האדם בעיקר משנה את הסביבה וכל פעם הוא בונה אותה יותר ויותר לפי דרגת ההתפתחות שלו. ואנחנו רואים שבאמת כולנו כביכול איבדנו את הדרך ונמצאים בחוסר אונים. הייאוש שקיים בכל מקום בעולם הוא בעוצמה אחרת, יגיע עוד מעט למצב שהוא יפגע בכולם.
שאלה: למה הייאוש מתפשט כך?
תשובתי: מפני שהרצון שבתוך בני האדם, בתוך האנושות, משתנה, הוא מתפתח ועליו לעשות חשבון, לא בדרגת הדומם, הצומח או החי שבנו, אלא בדרגת האדם שבנו. והשאלות שאדם שואל לעומת דרגת החי, זה מי אני? מה אני? לאן אני הולך? מה התועלת מהחיים שלי? אם אני נמצא כבר בדרגה גבוהה יותר מהחי, אז אני שואל על כל הקיום שלי ומה התועלת ממנו. וכשאני לא מוצא תשובה אמיתית שיכולה להרגיע את השאלה, אז אני מרגיש רע מאוד, כי להתקיים ללא מטרה בדרגת המדבר, בדרגת האדם, זה כאילו שכל רגע ורגע אני מפסיד. וזה מה שאנחנו רואים בכל העולם. זאת אומרת, הדיכאון, הייאוש, חוסר שביעות רצון, חוסר אונים, השאלה הבלתי פוסקת "בשביל מה?", כל אלה מגיעים לכל בני האדם.
