העברה של ידע קבלי

"אולם, בעת שהתלמיד, אינו חכם ומבין מדעתו את השפה ההיא, דהיינו הוראת הענפים על שורשיהם, מובן מעצמו, שאין ביכולתו של הרב, להסביר לו אף מלה אחת בחכמה הרוחניות הזו. ואין צריך לומר, לישא וליתן עמו במחקרי חכמה. ועל כן, בהכרח, שאין מוסרין מעשי מרכבה, שהוא חכמת הקבלה, אלא אם כן הוא חכם ומבין מדעתו."(בעל הסולם, "מהותה של חכמת הקבלה")

 אם התלמיד הגיע להרגשת העולם העליון, אז הוא מבין את המילים שהמורה אומר ורואה אותן בעולם העליון. אבל אם הוא לא נמצא ברוחניות, אז המילים שאותן אומר המורה לא מובנות לו, הוא שומע אותן אבל לא מרגיש.

"ויש לשאול עוד לפי זה: מאין החכים התלמיד, עד לידי כך, להכיר היחסים של ענף ושורש, מתוך התחקות על השרשים העליונים?

והתשובה היא: אשר כאן שוא תשועת אדם, אלא לעזר אלקי אנו צריכים! אשר, הזוכה למציאת חן בעיניו ית', הריהו ית', ממלא אותו בחכמה בינה ודעת, להשכיל השגות עליונות."

כלומר התוצאה של הלימוד צריכה להיות דווקא הרגשת העולם העליון.

"אכן, אחר שמצא חן בעיניו ית', וזכה בהשגה העליונה, אז מוכן לבוא ולקבל מרחבי חכמת הקבלה, מפי מקובל חכם. כי עתה, יש לו עמו שפה משותפת, ולא זולת."

העיקר מבחינתנו, זה להשיג את הרגשת העולם העליון. ואז נוכל להבין, את מה שבאמת אומרים המקובלים.

מתוך שיעור בשפה הרוסית, 27.10.2019