קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
ישנו פתגם שאומר שללא מאמץ לא תצליח לדוג דג באגם. איזו מטרה שאני לא אציב לעצמי, טובה או רעה, היא דורשת מאמצים.
הפועלים עמֵלים, הגנבים עמלים, המדענים עמלים, הספורטאים עמלים. כל השׂגה של דבר שאנחנו רוצים אותו מאד, כרוכה במאמץ, כי הרי הנברא נברא מרצון ליהנות, והוא, כמו כל חומר אחר, משתוקק למנוחה. לכן כל תנועה (פעולה) דורשת מאיתנו אנרגיה (מוטיבציה). החוק הזה פועל בכל הדרגות של הטבע, מדרגת דומם ועד דרגת מדבר.
בעולמנו, במידת גדילתו של האגואיזם, אנחנו משקיעים יותר ויותר מאמצים כדי להשׂיג את הרצוי ולהפיק תועלת.
כשהמקובלים מספרים לנו על העולם הרוחני, הם מדגישים גם כן את העיקרון הזה: "לפום צערא אגרא (לפי הצער – השׂכר)", "יגעתי ומצאתי". הנוסחה היא זהה, אך קיים גם שוני: פעולות רוחניות אינן מיושׂמות בתוך הרצון לתענוגים. לאחר שמופיע בי רצון בדרגת המדבר, להידמות (לגילוי) לבורא, והוא מוצא קבוצה, הסדר הוא כזה:
1. אני לומד את חכמת הקבלה בקבוצה, למען האיחוד.
2. האגואיזם שלי גדל רק באמצעות הלימוד. זהו כבר אגו שונה לחלוטין, בכלל לא דומה לאגו הרגיל של העולם שלנו. עם גדילתו נהיה מובן לי עד כמה אני מנוגד למטרה, להשפעה. מתגלה לי השׂנאה כלפי החברים והאיחוד.
3. אני נמצא בהכרת חשיבות המטרה, ואת ההכרה הזאת אני מקבל גם כן מהלימוד ומהקבוצה.
4. מגיע המשבר, אינני יודע מה לעשות, ואז אני מבין שדרושה לי עזרה מהמאור המחזיר למוטב (האור המקיף).
5. אני מתחיל ללמוד באופן שונה, כדי למשוך את האור המקיף בקבוצה.
6. ואז – המציאה!
בדרך הרוחנית לא כל כך פשוט ליישׂם את האגואיזם, כמו בעולם שלנו. כאן אני פשוט משקיע מאמצים ומשׂיג תוצאה. מהצד השני, ההתפתחות הרוחנית דורשת שהאגואיזם שיגדל בי יעמוד כנגד האיחוד, ויחד עימו תעלה חשיבות ההשפעה, אחרת בשביל מה להתאמץ?
אני לומד כדי למשוך אור מקיף, ורק אז אני מוצא את הרצוי. אז מה זאת המציאה הזו? – ההשפעה.
כך אנחנו רוכשים את הטבע השני. התחלנו מהטבע של הקבלה, ובסופו של דבר מגיעים לטבע של ההשפעה. בנוסף על כך, בדרך אליו נחוצים גם מאמצים אישיים, וגם השפעת האור המקיף:
