קשר בלתי פוסק

בעבודה הפנימית שלי אני צריך להביא את עצמי לסדר כך, שאוכל להגיב בצורה נכונה לכל תופעה שמתעוררת בי. לשם כך אני צריך להתחבר עם הסיבה שמגיעה מהבורא, ועם התוצאה: אני צריך להחזיר לו את התופעה הזאת. ובאמצע אני מסדר בצורה נכונה קבלה ושליחה. אני מקבל כמו "אין עוד מלבדו" ו"הכול מגיע לטובתי", ובסוף אני מברך על כל מה שמתרחש עם הרצון שלי.

במקום בדיקה של "מר – מתוק" אני מפעיל בדיקה של "אמת – שקר", מייחס את המתרחש לאמת ובהודיה מחזיר לבורא. זה נקרא שבסיבוב הזה תיקנתי את עצמי. איך? – בתהליך של העבודה אני מגלה שאינני מבין את המתרחש, ולכן אני צריך לבקש מהבורא את אור ההבנה. אחר כך אני צריך לעבֵד בצורה נכונה את התופעה הזאת, אני מבקש לשם כך כוחות.

כדי ליצור יחס נכון לאירוע, אני גם כן זקוק לקשר עם הבורא. יוצא, שגם לאחר שקיבלתי משהו ממנו, אני בעבודתי חייב להיות קשור עימו באופן קבוע, אחרת איך אני אעבֵד את הנתונים בצורה נכונה? כי הרי קיים אצלי רק הרצון להידמות לבורא, להתחבר עימו, ואיפה כל העבודה? –  זוהי העבודה, מה עוד יכול להיות חוץ מזה?

מובן שכאן נוכחת גם הקבוצה. בלעדיה אינני יודע כיצד לגשת לֵמָה שקיבלתי מהבורא. כי הרי אני צריך לגשת עם הכלי שלי הנקרא כלי השפעה, כדי לעבֵד בשׂכל וברגש את המצב שקיבלתי מהבורא. הקבוצה נותנת לי את חשיבות הבורא, אחרת איך אני אתחשבן איתו? מהקבוצה אני מקבל יחס נכון גם כלפי הפעולה שלי וגם כלפי הבורא. וזוהי העבודה שלנו.

מתוך שיעור על ספרו של בעל הסולם "תלמוד עשר הספירות", 26.11.2010

ידיעות קודמות בנושא:
לבחור את המרירות המתוקה של האמת
טעם האמת