קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
הרצון האגואיסטי שלנו נקרא "יוונים" או "ידע", וזה אומר שאנחנו רוצים להתקדם בעקבות השׂכל והרגש שקיימים אצלנו עכשיו. כי הרי בעיקרון, על מה עוד אנחנו יכולים לסמוך ולהישען? – רק על מה שיש לנו. וכאן בדיוק מופיעה הבעיה, מפני שעם הכלים האלה איננו יכולים להיכנס לעולם הרוחני. אך העולם הרוחני נמצא כאן ועכשיו, ולא קיים איזה מרחק שעליו עלינו להתגבר, או מימד שבו אנחנו צריכים לגלותו.
אנחנו משׂיגים את העולם הרוחני בחושים הנוספים, שאותם אנחנו חייבים לפתח בתוכנו מעל לידע והרציונאליות העצמיים שלנו, כלומר מעל לאגו שאנחנו צריכים להכין בצורה נכונה, כדי שלראשונה יחד איתו נתחיל להרגיש את העולם הרוחני. זו נקראת מלחמת המכבים, והניצחון במלחמה הזאת נקרא חנוכה, שזה מסמל "חנו כה" – "חנו כאן", מאחר ואנחנו עושים חנייה בדרך. המצב הזה נקרא "חפץ חסד" (שאינו רוצה שום דבר לעצמו) או בינה, ומהווה את גילוי הבורא או התיקון הראשון של האגו.
בשלב הזה האדם מתעלה מעל לאגו שלו ומתחיל לרכוש הרגשה נוספת, הנקראת "השפעה". בעזרתה הוא מתחיל להרגיש את העולם הרוחני. אך למרות שהאדם מרגיש את העולם הרוחני, הוא נמצא במציאות הזאת בצורה פאסיבית, כמו עובר ברחם אימו. וזה נקרא "חנייה", מפני שהאדם למעשה עדיין אינו מוכן להיות בעל ידע ותפיסה ברורים, הנקראים "השׂגה", כשהכול מובן לו וגלוי לפניו, והוא הופך להיות לחלוטין כמו הבורא, ומנהל את כל העולם הרוחני.
אם נשווה את המצב הזה עם המצב של האורח ובעל הבית, אז למרות הרצון ליהנות שגָדֵל, בשלב של חנוכה האדם מסרב לקבל מבעל הבית. זה כבר מהווה את העבודה הרוחנית של האדם, כלומר הוא אינו רוצה לקבל שום דבר, אינו מעוניין להשתתף בעולם הרוחני, אלא רק רוצה להיות נוכח בו. זאת הסיבה שבחג הזה חל איסור להשתמש באור הנרות, ניתן רק להביט בהם. כמו כן נחשב שבחנוכה מתרחש נס, מאחר ומתבצעת יציאה מהאגו שלנו החוצה, במילים אחרות, נס הניצחון על האגואיזם, לאחר העלייה/היציאה ממנו/ממצרים: שחרור מהרצונות והמחשבות שאוחזים בנו בעולם הזה ואינם מאפשרים לנו להרגיש את העולם הרוחני.
מתוך הרצאה הפתוחה בבית "קבלה לעם", 30.11.2010
ידיעות קודמות בנושא:
אור חנוכה בליבך
"פרסום נס" החנוכה
