קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
כשאנחנו קוראים את הקדמת ספר הזוהר, אנחנו צריכים לדאוג יותר לכוונה מאשר להבנת הטקסט. קודם כל, אנחנו צריכים להחזיק את עצמנו בכוונה נכונה: בשביל מה אנחנו קוראים זוהר? מה מתרחש איתנו כתוצאה מזה? מה פועל ומשפיע עלינו? מה אנחנו רוצים להשׂיג כתוצאה מזה? ורק אחר כך אנחנו פונים לטקסט עצמו, בניסיון לחדור לתוך המשמעות שלו. רק לאחר ש"פינינו" מקום בתוכנו, נשׂיג את ההשפעה הדרושה. אחרת פשוט לא יהיה לה היכן להתגלות.
שאלה: כיצד להכין את המקום הזה?
תשובתי: אנחנו מכינים אותו בכך שמתעלים מעל להפרעות. האדם מגיע לשיעור קבלה, לפגישה עם ספר הזוהר, לפגישה עם החברים, עם שָׂק מלא של הפרעות שנראות לו כמקריות. אך הרי אין מקריות, אין עוד חוץ מהבורא. ולכן עליו לעשות חישוב נכון: איני מבין מה מתרחש, למה זה מתרחש דווקא איתי או איתנו, ובכל זאת אני צריך להתעלות מעל הכול, רק לשֵם איחוד עם החברים.
כך אנחנו מכינים את הקרקע, יוצרים מקום לעליות הבאות, מעצבים את המלכות. על כך מדובר במאמר אחר בהקדמת ספר הזוהר, "לילה דכלא". בשיעור ניתנת לנו ההזדמנות שכמותה לא תמצא בשום מקום אחר. עד כמה חשוב לי לגלות את הבורא, לגרום לו נחת רוח? עד כמה חשוב לי להתעלות מעל לאגואיזם שלי ולהתאחד עם האחרים כדי לגלות אותו? אני מודד באופן קבוע את המטרות שלי לפי החשיבות.
יחד עם זאת אני כל הזמן רואה שמסדרים לי הפרעות, ואני חייב לדרוך על גרונו של האגואיזם כדי להמשיך בדרך, כך שאני נישאר באחדות, בנושׂא, בקרבה טבעית וישירה עם המקורות הרוחניים. כאן טמונה עבודה רבה, וזה נקרא "להכין מקום" לגילוי הבורא.
ענק חזק הבורא יוצר עבורנו את כל האפשרות לגילוי שלו
תודה לבורא
נכנסנו למתקפה פנימית בדרישה לחיבור כי הכול בתוכינו ואת המנגינה הזאת אי אפשר להפסיק כי היא תמצית חיינו לחיי הגדודים שבדרך עד לאחרון!