קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
ספר הזוהר אינו מדבר על מוות פיזי, הוא מדבר על הרצון ליהנות שמיתקן בכך שמשׂיג השתוות עם הבורא. אדם רגיל עדיין לא הגיע לזה.
אם האדם עובד בעולם הרוחני, אז קיימים אצלו שני קווים, ימין ושׂמאל (שני "מלאכים") שביניהם הוא בונה קו אמצעי. מצד שׂמאל עומד האגו שלי, פרעה, ומצד ימין עומד הבורא, האור. ובמידה שאני יכול להעביר את הרצון ליהנות הזה לקו האמצעי ולמשוך אליו מקו ימין אור, כוונה, אז אני יוצר את הכלי הרוחני שלי עם המסך.
מסך, זו כוונת השפעה, והכלי זה הרצון שבתוכה. כך אני בונה את עצמי משני הכוחות האלה, ואני הוא השלישי. אז אני מתחיל להתקיים במציאות הרוחנית. אם אני בניתי את ה"שלישי" הזה, רצון עם מסך, זה סימן שקיימת אצלי נשמה! ואם לא בניתי אותה משני הכוחות האלה, אז אין לי שום דבר חוץ מנקודה אחת שבה אינני מרגיש שום דבר. זה רק רצון קטנטן שכלל אינו תלוי בי, "רצון מאין".
ספר הזוהר כותב, שאתה צריך להמית את הרצון האגואיסטי שלך, אתה מושך אליו אור, הורג אותו ומביא לכוונה על מנת להשפיע, וזה יהיה אתה, החי. את כל זה ניתן לעשות בעזרת הסביבה הנכונה שנקראת "חברה קדישא", כי הרי היא עוזרת לך לקבור את האגואיזם שלך. כך אתה מקבל נשמה נצחית, חלק הדומה לבורא. אתה יוצר אותה בעצמך. ואם לא, אז אין לך נשמה, אתה נמצא מתחת לקו החיים, בעולם הזה, איפה שיש לך רק גוף בהמי, חומר (שזה זהה למילה חמור). וזוהי הגישה המטריאליסטית ביותר.
מתוך שיעור על מאמרו של בעל הסולם "גוף ונפש", 25.11.2010
ידיעות קודמות בנושא:
כשהשעון המעורר יצלצל
הרוחניות היא הקו האמצעי
