קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
אני רואה שרבים מהאנשים שחוו התפעלות גדולה בכנס "קבלה לעם" העולמי מרגישים
עכשיו עייפות ודיכאון. אך למה? לכולם היה כזה מצב רוח מרומם? – מפני שכולנו היינו נמצאים תחת השפעה חזקה של הסביבה.
אז מה מפריע לנו להרגיש כך גם עכשיו? – עכשיו אנחנו צריכים לעבוד בעצמנו כדי ליצור לעצמנו סביבה חזקה. בכנס זה התרחש בעצמו, הודות לכוח השפעה גדול של כזאת כמות גדולה של אנשים שהתכוננו כל כך הרבה לרגעים המיוחלים האלה, לשלושת ימי הכנס. ההכנה שלנו פעלה, וכמו כן העזרה הגדולה שהגישו לנו מלמעלה (איתערותא דלעילא). אך עכשיו כל אחד מאיתנו חייב להשקיע אישית את אותם המאמצים וכולנו יחד, ואז נרגיש שאנחנו מתקדמים עם אותו כוח בעל עוצמה גדולה, כמו בכנס! אנחנו נוכל לעשׂות קפיצות גדולות בדרך, אחרת אנחנו נמרח לשנה או אפילו לשנים, כשאנחנו יכולים להשׂיג זאת בשבוע.
אם האדם מרגיש איזו ירידה, זה סימן שהוא אינו מחובר עם הסביבה ולא מעורר על עצמו מספיק את השפעתה! והסביבה עצמה בכללותה אינה דואגת מספיק להתפעלות הכללית, כדי שהיא לא תהיה פחותה משהייתה בכנס.
מדוע אנחנו חייבים פתאום ליפול?! צריך כל הזמן להישאר בעלייה, אנחנו מסוגלים לעשות זאת! ואסור להסכים עם זה שאנחנו איבדנו את הכיוון המיוחד הזה.
יש לנו סביבה חזקה!וכולנו רוצים באותה המטרה! איחוד,חיבור והשפעה, למה? לעשות לו נחת רוח!
לחיות באמת, שהאמת הפוכה מהשקר,והשקר הוא שכל אחד מרגיש את החיים הבהמיים.אז בסדר, בכנס חווינו התפעלות,ועכשיו זה ירד,ציפינו לחיבור יתר והתאכזבנו,גילינו שיש בתוכנו משהו(פרעה),שלא מוכן לוותר על שלו בקלות.נו אז מה.. אז עבודת השם, היא לא לפי מה שהבהמה רוצה.
דווקא עכשיו עליינו להתחזק..לחיבור,לתכונת ההשפעה,שהיא לא לעצמי,לאהבה ואמונה!
בהצלחה לכולם!