קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
בעל הסולם, שמעתי, מאמר ל"ג, "ענין גורלות, שהיה ביום כפורים, ואצל המן" – תקציר:
אמרו חז"ל: "זכה, צדיק, נטל חלקו וחלק חברו בגן עדן. נתחייב, רשע, נטל חלקו וחלק חברו בגיהינום". (חגיגה ט"ו ע"א).
שפירושו, שלוקח הדינים והמחשבות זרות של חברו, שיש לפרש על כל העולם, היינו שמטעם זה נברא עולם כל כך מלא עם הרבה אנשים, שלכל אחד ואחד ואחד יש לו מחשבות משלו ודעות משלו, וכולם נמצאים בעולם אחד. זהו בכוונה, כדי שכל אחד ואחד יהיה כלול מכל המחשבות של חברו, שע"י זה בזמן שהאדם עושה תשובה, יהיה הרווח מזה ההתכללות, היות שהאדם כשרוצה לעשות תשובה, הוא מוכרח להכריע את עצמו, ואת כל העולם כולו לכף זכות, היות שהוא בעצמו נכלל מכל הדעות, והמחשבות זרות, של כל העולם כולו.
וזה סוד "נתחייב, רשע, נטל חלקו, וחלק חברו בגיהינום", שפירוש, שבזמן שהיה עדיין רשע, שזה נקרא נתחייב, שאז היה חלקו עצמו, של שערות וסתירות ומחשבות זרות. וכמו כן היה נכלל מחלק חברו בגיהינום, כלומר שהיה נכלל מכל הדעות, של כל אנשים שישנם בעולם.
לכן אח"כ כשנעשה "זכה, צדיק", זאת אומרת, לאחר שעשה תשובה, הכריע את עצמו ואת כל העולם כולו לכף זכות, יש לו חלקו, וחלק חברו בגן עדן. וזהו מטעם שמוכרח להמשיך אור עליון, גם בשביל המחשבות זרות, של הכלל אנשים שבעולם, היות שהוא נכלל מהם, והוא צריך להכריע אותם לכף זכות. וזה הוא דווקא כנ"ל, ע"י המשכת אור עליון, על הדינים האלו של הכלל.
ואף על פי שהם בעצמם, אינם יכולים לקבל את האור הזה, שהוא המשיך עבורם, מטעם שאין להם כלים מוכנים לזה, אבל הוא המשיך בשבילם גם כן. …וזה עניין, שאנו צריכים לעולם כל כך גדול עם הרבה אנשים. וזהו בכדי שכל אחד יכלול בחברו. שמזה יוצא, שכל אדם פרטי נכלל ממחשבות ורצוניות של עולם מלא. ומטעם זה נקרא אדם "עולם קטן בפני עצמו".
