קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
אני מקבל הרבה מכתבים עם התפעלויות ורשמים מהכנס:
1. "הכנס היה מדהים – משהו חדש לחלוטין, כך הורגש לראשונה שאנחנו אחד שלם. אם בכנס הקודם הייתה הרגשה שהתחברת למשהו, אז עכשיו כולנו היינו המשהו הזה. אך כל זה עדיין לא כל כך מובן ולא מבורר עד הסוף, האם זה נכון ואיך צריך להיות נכון. דווקא אכזבה לא הייתה, הייתה תחושה של אי סיום העבודה, של חוסר בירור שלם, איפה אנחנו נתקענו.
קיימת תחושה והבנה (לאחר ההסברים שלך), שהמטרה עצמה של האיחוד שלנו לא הייתה נכונה, "עבור פרעה", האגואיזם שלנו, לא מובן לגמרי מאיפה לקחת אחיזה וכיוון לבקשה הנכונה, למרות שנדמה שאיפשהו בהחלט נתנו לנו רמז, רק צריך להוציא אותו מכל מה שניתן לנו. ויכול להיות שהיה נתון דווקא דבר אחד, אך מכיוונים שונים, אך בינתיים פשוט בלתי אפשרי לחבר את זה לאחד שלם ולתפוס בבירור".
2. "אני פשוט אכתוב על כמה רגשות שחוויתי. הדבר הגדול ביותר היה לאחר התוכנית ביום השני, אנחנו ישבנו עד אחרי חצות בבית המלון ולא יכולנו להתפזר, כמעט הרגשתי שׂדה פיזי בינינו, כמו בצק שמדביק אותנו וממלא הכול בינינו באהבה.
מה שהתגלה פעם אחת, פעם מתגבר ופעם כמעט נעלם לגמרי, אך קיימת הרגשה ברורה שזה קיים וקיימת אפשרות לגלות את זה. זה הביא עימו גם כן הרבה שאלות על האיחוד, וכיצד אנחנו יכולים להתמזג עם השדה הזה ואם אנחנו בכלל יכולים?".
