קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
שאלה: מה זאת עבודה פנימית בקבוצה בין "עיגולים" ו"יושר"?
תשובתי: פעם הייתי מסתפק בהצלחה בעולם הגשמי, אך אחר כך פתאום התחיל להיות חסר לי משהו בחיים, והתחלתי לחפשׂ איפה יהיה לי טוב יותר. בזכות ההרגשה הזאת הגעתי לחכמת הקבלה. מי דחף אותי אליה?
השאלות שלי נקראות "רצון למילוי" (חיסרון). אני (הנקודה שבלב שלי) הייתי באיזשהו מקום של ה"עיגול" ופתאום הרגשתי שרע לי. כלומר, הופיע איזה מתח ביני לבין הסביבה שלי, הפרש, "דלתא". ואת הדלתא הזאת אני הרגשתי כרע, והוטרדתי על ידי השאלה "בשביל מה אני קיים?", הרי אינני מרגיש את עצמי מסופק ובאיזון.
בגלל התחושה הזאת, האור המקיף החל להשפיע עליי ולהזיז אותי, כי הרי חוק הטבע זה שמירה על האיזון. ולמצב המאוזן הזה דוחף אותי האור המקיף. ולכן, התחלתי לנוע, נפלתי למצב הבא והתחלתי לחפשׂ תשובה, נניח באיזה תחום מיסטי, אחר כך הגעתי לאיזו פילוסופיה, ובסופו של דבר הגעתי למרכז העיגול, אל חכמת הקבלה. אז מי העביר אותי את כל הדרך הזאת? – האור המקיף! אני תמיד הייתי נמצא בו, רק שלא תמיד הבנתי זאת. כך אני עובר את המצבים הראשון, השני, השלישי והרביעי.
במצב השני הייתי רגוע יותר ביחס לאור המקיף, פעל עליי לחץ קטן יותר מאשר במצב הראשון. אך הייתי שם, קיבלתי השפעה של האור המקיף והתחלתי להרגיש שגם המצב הזה הוא לא כל כך טוב. כלומר, העליתי את הרגישות שלי אל האור המקיף, ושוב התחלתי להרגיש את עצמי לא טוב. שוב הופיע ההפרש בין האור המקיף של המדרגות האחת והשנייה, והכוח הזה חייב אותי לעבור למצב השלישי. שם הרגשתי את עצמי טוב לפרק זמן מסוים, אך שוב השפיע עליי האור המקיף, העלה את הרגישות שלי, ושוב נהיה לי רע! שוב התחלתי לחפשׂ.
וכך כל פעם האור דוחף אותי מאחור. בעיקרון, אני לא עושה שום דבר בעצמי, זה האור שעובד על הרצון, עד שאשׂיג את המרכז עצמו. במרכז קיימת תכונה מיוחדת במינה שנקראת "קבוצה". בנקודה הזאת, האור המקיף (או"מ) והאור הפנימי (או"פ) מפסיקים לפעול עליי לחלוטין. אני נמצא בנקודה המרכזית של כל ה"עיגולים", איפה שהם אינם פועלים, וגם כן בסוף "קו – יושר", איפה שהוא אינו פועל. אז מה לעשות!
והנה כאן, אתה חייב לפעול בעצמך, עכשיו אתה נמצא בנקודת הבחירה החופשית שלך. האור אינו פועל עכשיו, הוא ממתין. אני מצטרף לקבוצה, וכל רצון נוסף שקיבלתי ממנה, מעלה אותי כלפי מעלה! זה כבר רצון השייך לקו, כי הרי קיבלתי אותו מהקבוצה. כשהרצון שלי מגיע לתוך הקו, אז שוב העיגולים מתחילים לפעול עליי (כי הרי בינתיים אין לי מסך ואינני משתייך ל"יושר". ואני שוב מרגיש הפרש והבדל ביני לבין העיגולים.
מתוך זה פועל עליי האור המקיף, אך לא האור הכללי, אלא אור השייך לקו – ליושר, כי הרי קיבלתי את הרצון שלי מהקבוצה, מה"קו – היושר". האור המקיף הזה שבקו רוצה לעלות אותי, כדי שאנחנו נהיה איתו באיזון. ובזה מסתכמת ה"סגולה", הכוח הנפלא של התורה, האור הזה משפיע עליי ומעלה אותי ב"צינור" הישר הזה. אני עולה בזכות האורות המקיפים, אך האור הזה משפיע עליי רק במידה שאני מיישׂם את חופש הבחירה שלי בקבוצה, בחיבור איתה ובלימוד המשותף.
בזה מסתכמת כל העבודה שלנו! בעל הסולם מסביר אותה בספר "בית שער הכוונות", היסודות של כל הכוונות להשׂגת ההשפעה. לכן ב"יושר" ניתן לעלות רק בעזרת כוח נוסף שאנחנו מקבלים מהקבוצה. בהתאם לרצון שאנחנו מקבלים מהקבוצה, מהרושם וההתפעלות מחשיבות המטרה, מגדלות הבורא ואפסיות האגו העצמי שלנו, מתחיל לפעול עלינו האור המקיף.
מתוך שיעור על ספרו של בעל הסולם "בית שער הכוונות", 14.11.2010
אני לא מבין, מה עושה אור העיגולים ברגע שאני מתחיל לעלות בקו ישר (ומתרחק ממרכז העיגול) ?
כתוב שהוא חוזר להשפיע עלי אבל איך?
(האם זה קשור להרגשת השנאה שמעליה בונים את האהבה?)
תודה אל האפשרות.שאלתי?הקבוצה היא כמו מדד קצב שמניכים על הפסנטר כשמנגנים שזזה ימינה שמאלה לכיוון המטרה ואנחנו שמנגנים שואפים להיתאזן להיתישר אימה?הקבוצה היא המתאמת ובחיבור אימה ברצון המשותף להשגת המטרה המשותפת מיתקדמים?