קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
כמה שהמאמצים יעייפו אותנו, כשאנחנו קוראים את ספר הזוהר, עד כמה שהוא ייראה לנו תפל, כולנו בזמן הקריאה חייבים להיות מאוחדים בכוונה אחת, ברצון אחד. בזה מסתכמת העבודה המשותפת שלנו בערבות, כנגד ההפרעות הפנימיות של כל אחד במחשבות על האיחוד.
אנחנו רוצים לישון, מתנתקים, מאבדים את הקשר עם המסופר, משוטטים בערפל, הטקסט עצמו אינו מושך, אינו מעורר רגשות, אך בטקסט הזה טמון אותו האור שצריך לתקן אותנו, להביא לאיחוד, כלומר לצורה הרוחנית. אנחנו מצידנו צריכים להימשך לאיחוד ולחכות לפעולה מצד האור, כדי שהוא יעשה במדויק את מה שצריך. אנחנו רוצים להתאחד, מתרכזים ומתמקדים ברצון היחיד להיות ביחד, כשכל אחד מרכין את ראשו. אני מיישׂם את המאמץ הזה ורוצה שבתגובה האור יישׂם את פעולתו מלמעלה.
זה נקרא: "ישראל, אורייתא, קוב"ה חד הוא". באמצעות התורה אנחנו משתדלים לגלות את הבורא. תורה זה המאור המחזיר למוטב והמאחד אותנו. והבורא מתגלה באיחוד שלנו. אפשר לצייר לעצמנו כזאת תמונה: כל מילה של הזוהר, זו אינה מילה אלא מָנָה של תיקון. כשאני שומע את המילה, אינני חושב עליה. שהקריין ימשיך לקרוא, עבורי כל מילה זו טיפה חדשה של אור, המאחד אותנו לאחד שלם. אני פונה לכל החברים שלנו מכל קצוות העולם: חסר לנו את המאמץ המשותף הזה.
