קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
אני מתאר לעצמי באופן קבוע את רשת הקשר ההדדית שלנו. היא נעלמת, אך אני ממשיך לארוג אותה במודעות שלי, שוב ושוב עד שהיא תשכון בראשי, ותהפוך לחלק של החיים שלי. כעת אני חי בהרגשה הבלתי ידועה הזאת, בהארה קבועה של האיחוד שלנו. ואחר כך אני רוצה לא רק להשקיף עליה מהצד, אלא גם להיכנס פנימה כדי שהעולם שלי יהפוך להיות מערכת גלובלית של קשר הדדי של כולם ושל כל אחד. ההתבוננות הופכת להשתתפות, אני חודר יותר ויותר לעומק ומתחיל להרגיש את עצמי בתוך האיחוד של החברים.
אז מגיעה התנגדות של מחשבות, רצונות ומעשים זרים, ואני ממיין אותם ורואה לפיהם היכן אני עדיין לא מתוקן, לא מחובר. הם מראים לי את אותן התכונות והאיכויות שבהן חסר הקשר, ואני מתקן את הפגמים שלי. זה מוסיף לי יותר כוחות, יותר רגש ושׂכל, יותר פריטים בתמונת העולם וכך אני מתקדם קדימה.
העיקר כל הזמן לצייר לפניי את המבט המחשבתי שלי, רשת יחידה. זה מספיק, כל השאר יבוא בעצמו.
