קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
יציאת מצרים מתרחשת כמו נס, הרי אור ג"ר דחכמה המגיע מפרצוף עתיק, עובד מעל לטבע של צמצום ב', ולכן מאפשר לנו לעבור ממצב של "מצרים", איפה ששולט הרצון לקבל, למצב שאנחנו יכולים לקבוע בעצמנו שאנחנו רוצים להיות בשליטת הבינה. זוהי כבר התחלתו של "מדבר סיני".
בעיקרון, זהו סימן של יציאת מצרים. הרי איננו מסוגלים לצאת בעצמנו מתחת לשליטת האגו שלנו, ורק האור הגדול הזה יוצר עבורנו את המעבר, בכך שמעלה אותנו מעל לרצון ליהנות. הוא עוזר לאדם להתנתק מחלק מהתכונות שבתוך הרצון האגואיסטי שלו, ומרגע זה ואילך האדם בורח מ"מצרים", מאותן התכונות שמחזיקות אותו בכוונה "על מנת לקבל למען עצמו", בכך שלא נותנות לו שום הזדמנות להשיג "על מנת להשפיע". וב"מצרים" עצמה זה בלתי אפשרי.
ג"ר דחכמה שמופיע, מאיר ומגלה לאדם כמו פנס גדול, איזה מהרצונות שלו הם כל כך גרועים, שהוא כבר אינו יכול לגעת בהם. זו נקראת "בריחה", הוא מתעלה מעליהם ומוגן מהשימוש בהם. אור ג"ר דחכמה חותך את הרצונות האלה כמו סכין, והם כבר אינם מפריעים לאדם מאחר ושקועים בו. כמובן, בהמשך הם עוד יתעוררו לתיקון, ואז יתגלו כל מיני בעיות עד שייצאו לגמרי מ"מצרים".
אך כל זה מתרחש הודות לאור של ג"ר דחכמה שמאיר ומגלה ומברר את הרצונות שלנו, ומאפשר לנו להתעלות מעליהם, לתקנם או להשתמש בהם באופן חלקי.
מתוך שיעור על ספר הזוהר, 27.10.2010
