קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
שאלה: שלוש ארבע פעמים בשבוע אני קם לשיעור הקבלה היומי מבלי שאבין בעצמי לשם מה. מה כאן העניין? מדוע אני קם?
תשובתי: אתה מקבל דוגמה מלמעלה: הבורא דוחף אותך מתוך החלום, ואתה מגיע לשיעור. בזה מראים לך שאתה מסוגל לקום ולבוא, אך רק שלוש פעמים שבהם הבורא מעיר אותך. את השאר הוא משאיר לך. נראה מה תעשה כשלא תקבל את הדחף הזה. אם לא מובן לך למה אתה כאן, תעשה בדיקה ובירור של המצב. ככל הנראה, אתה מגיע כי אחרת היית מרגיש רע. כלומר, אתה מגיע כדי לברוח מהרע.
שאלה: אז כיצד עליי לעשות כך שאגיע כל השבוע בעצמי?
תשובתי: לשם כך דרוש לך חומר דלק אחר. אתה צריך להגיע לא מתוך בריחה מהרע, אלא כדי להגיע להכרת חשיבות המטרה. לקום לא בגלל, שאחרת יהיה לי רע, אלא מאחר שמלפנים מחכה לי מטרה נעלה.
שאלה: כיצד עליי להעלות את המטרה בעיניי?
תשובתי: אינני מסוגל בעצמי. כאן חייבים לראות את המצב האמיתי: קיימת מערכת יחידה של נשמות הדומה לבורא, ובה מתגלה האור הפנימי של החיים, נרנח"י. וזהו הבורא. אנחנו מרוחקים מהמצב הזה על ידי 125 "מסננים", המחלישים את האור. אני רוצה לקבל כוחות, כדי לחזור לשם.
כשאני מביט על מערכת הנשמות, אני רואה שהכול בה מחובר לאחד שלם, והודות לזה האור ממלא אותם, נותן להם חיים. כלומר, כדי לעלות אני חייב להיות מחובר חזק יותר עם החברים. החשבון אינו נעשה איתי באופן פרטי. כל צעד לקראת התיקון צריך לראות כהתלכדות עוד יותר גדולה של הקבוצה. לכן יוצא, שאם הייתי מתחבר מראש עם החברים, הייתי מקבל מהם התפעלות וטעינה לשיעור הקבלה היומי. ואילו עכשיו אני מנותק מהם ואפילו ברמה הגשמית אינני נדלק מהאש שלהם.
מתוך שיעור על מאמרו של הרב"ש, 26.10.2010
ידיעות קודמות בנושא:
איחוד עם הקבוצה מביא אל הבורא
לבד אי אפשר בדרך
סליחה, לא רציתי להעיר אותך!
