מפני שיבה תקום

"מפני שיבה תקום והדרת פני זקן ויראת מאלהיך אני יהוה." ("ויקרא", פרשת "קדושים", פרק י"ט, פסוק ל"ב).

חכמת הקבלה מסתכלת על כל המתרחש כעל מערכת של כוחות שמנהלים את הרצונות האגואיסטיים: דומם, צומח, חי ומדבר, את כל העולם, את כל היקום.

אם מציגים את זה באופן סכמטי (בקווים כלליים), אז תתקבל מערכת שמורכבת מ- 125 מדרגות, שבהן כל רצון אגואיסטי פנימי צריך להפוך בהדרגה לאלטרואיסטי. אז הוא יראה את כל העולם במהופך, ובמקום העולם שלנו, ירגיש את עצמו בעולם העליון. החומר האגואיסטי יעבור לאנטי חומר.

היום, אפילו הפיזיקאים מדברים על כך, שהחומר השחור שאינו מורגש על ידינו, הוא גדול יותר מבחינה כוחנית ותופס מרחב גדול יותר, מאשר כל החומר שנראה לעינינו ושמורגש בחושים האגואיסטיים שלנו.

כאשר אנחנו עולים במדרגות של ההתעלות הרוחנית, אז כל מדרגה הבאה היא תמיד יותר אלטרואיסטית, יותר מתוקנת ויותר מוארת מהמדרגה הקודמת.

כל "פרצוף", כלומר, כל מבנה של הנשמה, רוכש צורה של גוף האדם. האור הלבן הופך את השערות של הראש ליותר בהירות, והוא כאילו מתכסה בשלג, כמו הר החרמון, שמהווה התגלמות של "הראש של הפרצוף הרוחני".

מצב כזה נקרא "גדלות" או "עמידה, קימה", מפני שאדם צריך לקום מפני שיבה, שמתגלה לו מלמעלה, כדי להשיג אותה. לכן, הציווי: "מפני שיבה תקום והדרת פני זקן", אינו שייך למוסר של העולם שלנו, אלא מדבר על תיקון רוחני.

כדי להגיע ל"שיבה", כלומר לעלות למדרגה הבאה, שבה הכול מתבסס על השפעה חלוטה, אנחנו צריכים להימצא במצב הכי גדול שלנו, בזה שתיקנו את הרצונות האגואיסטיים הנמוכים ביותר.

ומצב של "קטנות" או של "ישיבה" מאופיין בזה, שאנחנו מתקנים רק את החלק העליון של הרצונות שלנו, את החלשים ביותר שבהם.

שאלה: למה, בסופו של כל חוק שׂמים חותם: "אני יהוה"?

תשובתי: מפני שלאדם אין שום הצדקה לחוקים האלה בעולם שלנו. רק אם אתה משתוקק לבורא, כדי להשיג את הכוח העליון ורוצה להידמות לו, אז החוקים האלה הם עבורך. אלה חוקים של התנועה שלך לדבקות עימו.

אחרת אין טעם לקיימם. להיפך, אם אתה מקיים אותם, כדי שיהיה לך טוב בחיים האלה, אז אתה מתרחק ממנו.

מתוך התוכנית "סודות הספר הנצחי", 16.04.2014

ידיעות קודמות בנושא:
125 מדרגות
"אני" הקטן ו"אני" הגדול
זיקנה – התלבשות עבור החכמה