קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
שאלה: מאחר ובחצר חוגגים את חג החנוכה, החג של ניצחון המכבים, בואו נדבר על ההתייוונות שנתנה להם השראה לצאת למלחמה עם היוונים.
לאחר הכיבושים של אלכסנדר מוקדון, היוונים כפו את התרבות שלהם, שנראתה באותם הימים די נאורה, רציונלית ואינטלקטואלית.
היא העמידה בחזית, מצד אחד, גישה שׂכלית, תודעה והבנה, ומצד שני, יופי ואסטטיקה. התחרותיות אף היא שיחקה תפקיד די חשוב. במהותה, התרבות היוונית העתיקה הצטיירה כמתקדמת ודינמית מאוד.
תחילה, במאתיים השנים הראשונות, השלטון החדש התייחס ברצון של חסד כלפי כל העמים, כולל גם כלפי היהודים, בזה שאִפשר להם לקיים את המנהגים והטקסים הדתיים שלהם. יחד עם זה, נדרש מהם להיות חלק מ"דגם על" קיסרי אוניברסלי שטיפח עקרונות מוסריים מכובדים.
במבט ראשון, הכול היה בסדר. האליטה היהודית הצטרפה לתהליך וראתה בו מגמות של התפתחות.
אבל בעָם היהודי הופיעה קבוצה שהתנגדה להתבוללות ורצתה לשמור על ייחודיותה במקום להיעלם בתרבות ה"כללית". למה בעצם? מה רע בזה?
תשובתי: קודם כל, בעיניי האירועים האלה נראים אחרת לגמרי. אותו חלק של העָם ששמר על נאמנות לתרבות היהודית, היה מיעוט איכותי ולא כמותי, חולשה של הכוחות הפנימיים של האדם. ואילו במובן הכמותי, כמות האנשים האלה הייתה גדולה.
התרבות היוונית לא יכלה אז לחדור באופן רציני לתרבות היהודית, כי היא הייתה בניגודיות מוחלטת למה שחי ונשם העָם היהודי, במה שהייתה ספוגה כל גישתו לחיים. באותם הזמנים היהודים, קודם כל, עברו דרך מערכת עוצמתית של חינוך כולל. נאמר, שלא היה אף ילד מגיל שש, מדן ועד באר שבע, שלא ידע "דיני טומאה וטהרה".
מה גם, שמדובר על טהרה פנימית של האדם. היום הרבנים עוברים מבחני כשרות, אבל אז האנשים ידעו, ש"טהרה", זו המהות של הכוונה ב"על מנת להשפיע", "ואהבת לרעך כמוך", ו"טומאה", זו ההופכיות לזה, שימוש באגו למען תועלת עצמית. היהודים חיו לפי חוק האהבה עד ימי רבי עקיבא, כאשר נחרב בית המקדש השני, והעיקרון "ואהבת לרעך כמוך" קרס, דבר שגרר אחריו גלות של העָם היהודי.
אמנם בתקופת המכבים, הוא כולו היה עדיין בגובה רוחני, ואנשים ידעו לקיים את התורה והמצוות במובן הרוחני, בזה שתיקנו את הרצונות שלהם לטובת הזולת ולטובת הבורא. כולם היו אז באמת כאיש אחד בלב אחד. ודאי, שכל רגע הם נאלצו להתגבר על היצר הרע שגדל ללא הפסקה, אבל בזה הם עלו יותר ויותר גבוה באהבת הזולת, באחדות. כל פעם האחדות שלהם גרמה לגדילתו של האגו, וכל פעם הם שוב התאחדו מעליו, כדי לגלות בעָם את כל האגו, להתחבר מעליו ולהשיג את גמר התיקון.
לזה הם השתוקקו ועל התנאי הזה נבנה בית המקדש הראשון. ובהמשך החלה נסיגה, לגמרי טבעית, עד שהכול נהרס, כדי שעָם ישראל ייצא לגלות ובעתיד ייצא ממנה, כמו שנאמר, "ברכוש גדול", כמו בזמן יציאת מצרים. רק שהפעם הוא ימשוך אחריו את כל האנושות, דבר, שלמעשה אנחנו צריכים לעשות היום.
ובכן, קודם כל, צריך להבין את התהליך, שהוא הפוך לגמרי ממה שקורה עם כל העמים האחרים. עָם ישראל חי לפי החוק של "ואהבת לרעך כמוך", בערבות הדדית, כל אחד תמך באחרים, כדי ליצור אחדות מרבית על ידי כוחות של השפעה. והבורא היה גלוי ביניהם.
מכאן גם הופיעו הנביאים. כל מה שהם עשו וכתבו נובע מתוך החיים באור, בגילוי של הכוח העליון, המציאות האמיתית העליונה.
מתוך התוכנית "חיים חדשים", שיחה מס' 471, 14.12.2014
ידיעות קודמות בנושא:
האחדות היא ערובה לניצחון, חלק א'
האחדות היא ערובה לניצחון, חלק ב'
האחדות היא ערובה לניצחון, חלק ג'
