דף הבית / המשבר ופתרונו / בכל אחד מאיתנו יושב איוב טיפש

בכל אחד מאיתנו יושב איוב טיפש

שאלה: בסיפורו הידוע של איוב מתוארים ייסורים אנושיים, שבמידה גדולה או קטנה יותר נוגעים לכל אחד מאיתנו. איוב היה "תם וישר וירא אלוקים וסר מרע". ובכל זאת, הצרות נופלות עליו בזו אחר זו.

בסוף מגיעה הבשורה המרה ביותר: סופה חזקה הורסת את ביתו שבתוכו היו עשרת ילדיו והם כולם נהרגים. כאשר שמע על האירועים הללו, איוב אומר: "ערום יצאתי מבטן אמי וערום אשוב שמה ה' נתן וה' לקח יהי שם ה' מבורך". השאלה הראשונה שצצה אצל כל אחד מאיתנו, האם זהו הגורל?

תשובתי: אין מקריות. ישנם כוחות של הטבע שפועלים ומשפיעים על כל חלקי הבריאה והנבראים בכללות, על חלקים נפרדים של החומר ועל החומר בכללות. אתה יכול להתייחס אליהם איך שתרצה, אבל קודם כל, אתה מסכים שזה לא סתם גורל עיוור, אלא תהליך שעובר בכל הבריאה ובך.

בשונה מהטבע הדומם, הצומח והחי, יש לנו יכולת בעזרת איחוד וחיבור בינינו להשיג כזה קשר משותף, שהודות לו אנחנו נפסיק להיות החלק המזיק שבטבע. בזה אנחנו מנטרלים את ההתפתחות הרעה. ואותה ההתפתחות שצריכה להיות תעבור עלינו בכיוון הנכון.

שאלה: יוצא, שהחופש שניתן לנו מתבטא בשינוי היחס למתרחש?

תשובתי: זה לא סתם יחס פנימי, אלא גם כן פעולה. כל הטבע הוא מאוחד. והאנושות בתוך הטבע הזה מהווה איזה גורם שלילי: המחלוקות קורעות אותנו, כל אחד בונה את עצמו על חשבון הזולת, אנחנו שונאים זה את זה, מתרחקים מכולם, כל הזמן נלחמים.

יוצא, שבכל הטבע רק אנחנו מזיקים, ולכן מתרחשים איתנו כל מיני אסונות. אם היינו נמשכים לחיבור, איחוד, הסכמה, שיתוף פעולה, ערבות, אז ודאי שהיינו מקבלים את הכוחות שמפתחים אותנו באופן חיובי. בזה ניתן לנו חופש.

שאלה: למה דווקא איוב, תם וישר וירא אלוקים וסר מרע, מקבל מכות, ובזה הופך לסמל של הייסורים האנושיים עבור כל הדורות?

תשובתי: אם נשאל את האנשים שסובבים אותנו, אז כולם יגידו לך שהם תמימים וישרים, כמו איוב. "אני רע? מה פתאום! אני אזרח הגון ונאמן!". כך כל אחד מתייחס לעצמו. אף אחד לא מרגיש את חוסר האיזון הכללי! "מצידי, שכל העולם יישרף, העיקר שיהיה לי טוב, שאני לא ארגיש את זה. אני מוכן להיות על אי בודד בלב האוקיינוס של השריפה העולמית, ושום דבר אינו מדאיג אותי."

כך חושב גם איוב. ברוך השם, יש לו הכול, לכן הוא בסדר. הוא תם וישר כאשר טוב לו, וכאשר נהיה רע, הוא גם כן מודה לבורא: "ה' נתן וה' לקח יהי שם ה' מבורך!". בסופו של דבר, הוא תופס את המתרחש כפעולה של הכוח העליון, שעליה הוא לא יכול להשפיע בשום צורה. אני הייתי אומר, שהוא מצטייר כטיפש. בזה שמסכים עם מה שהיה ועם מה שיש, אבל הוא בעצמו אינו פועל.

אני חושב, שאותו הדבר קורה היום עם בני האדם. תשאל כל אחד: "יש משבר?". כן. "האקלים משתנה?" כן. "נכון שזה מסוכן?" כן. כולם רואים שאין עבודה, שאנשים חולים, זוגות מתגרשים, ילדים חיים ברחוב. כל זה נכון, אבל, ברוך השם! למה "ברוך השם?" ואיפה אתה? במה אתה "תם וישר"? "ברוך השם", זה היחס שלך? כך זה צריך להיות? לכן הייסורים יימשכו, כדי שבני האדם ישנו את היחס שלהם לחיים.

מתוך התוכנית "חיים חדשים", שיחה מס' 188, 28.05.2013

ידיעות קודמות בנושא:
כדי לא לפחד מהעתיד!
אל תתנגד לשינויים
זה לא הייתי אני!

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest