"טמגוצ'י", משחק העתיד?

שאלה: אחת התופעות הנפוצות בקרב הצעירים, זה חידוש קבוע של המעמד (סטטוס) ברשתות החברתיות. ככל שאני מפרסם את התמונות שלי בתדירות גבוהה יותר, כך יש לי יותר חברים. הפעולות האלה מהוות כביכול ביטוי של נטייה לקשר, אולם למעשה, התהליך הזה הוא למען התהליך עצמו.

תשובתי: מאחר ובאנשים מתעורר רצון לקשר, הם מרגישים משיכה לאמצעי התקשורת. בינתיים התהליך הזה נמצא בבחינת מעבר, כי הם אינם יודעים כיצד לנצל בצורה נכונה את הכלים האלה: הרצון שלהם לא בדוק מספיק, עדיין לא הבשיל, ואמצעי התקשורת עדיין אינם תואמים לצורך ולדרישה הנכונה שמתגלה.

כאשר אנחנו נתחיל ליצוק קשר בינינו, כמו "טמגוצ'י" וירטואלי, שלתוכו כל אחד יתרום את הדאגה, החום, היופי שלו, אז אנחנו נרגיש שדווקא שם, בתוך הקשר הזה נמצאים החיים שלנו. הגופים שלנו כאן, והתודעה, ה"אני" שלי, שם.

שאלה: הצעצוע "טמגוצ'י" דרש ממני דאגה, אבל לא החזיר בתמורה שום דבר.

תשובתי: כמובן, פלסטיק נשאר פלסטיק. ואילו כאן מעליי קיימת דרגת אדם, שהיא יותר גדולה ממני. ממנה אני מקבל פי מיליון יותר, מאשר אני משקיע. מה גם, שאני לא נשאר במקום שלי, אלא עם הנשמה שלי אני נמצא שם, בקשר עם כולם. ואנחנו לא סתם הרבה, אלא ביחד אנחנו הופכים למשהו שנמס והופך לגוף אחד.

מהרבה חלקים, הודות לחום שביניהם, נוצר גוף אחד. וכל אחד מקבל הכרה, הבנה, רגש, חום של כולם. כזאת היא מדרגת הקיום החדשה של האנושות. ואני מקווה שאמצעי התקשורת יעזרו לנו להשיג אותה כמה שיותר מהר.

מתוך התוכנית "חיים חדשים", שיחה מס' 141, 12.02.2013

ידיעות קודמות בנושא:
זה סוף העולם כאשר אין אינטרנט
לפתוח את הדלת אל המחר
הקשר הווירטואלי קרוב יותר לקשר הרוחני