הטבע, זה לא משאב של האגו

שאלה: בוא נדבר על נסיעות לחיק הטבע, כולל יציאות לחו"ל לכל מיני שמורות טבע ופינות נידחות. האדם העירוני המודרני משתדל לפחות איך שהוא להתחבר לטבע ומקבל ממנו הנאה. כיצד אתה מתייחס לזה?

תשובתי: אני נוסע הרבה בעולם ותמיד משתדל להשאיר לעצמי כמה רגעים למפגש עם הטבע. עם המורה שלי, הרב"ש, אנחנו נסענו כל יום לכמה שעות מחוץ לעיר, ותוך כדי שיחה טיילנו דרך יערות ושדות. בעליות לירושלים, הרחק מכבישים ובני אדם, היינו מזדמנים למקומות מאוד יפים.

ביציאה לטבע, אני רואה שם עולם של השלמה הדדית של כל החלקים. אני רואה, שמלבד האדם, הכול בו נמצא באיזון. אפילו שזנים של חיות אוכלים זה את זה, אפילו שאחד קיים על חשבון האחר, אבל כל זה מתוך הכרחיות ולא מתוך רוע. כזאת היא הצורה של הקיום וההתפתחות הכלליים.

בהימצאי בטבע, אני מרגיש את הכוח הטבעי. הוא לא מעלה, לא מרומם אותנו, אלה להיפך, שולט עלינו. אנחנו, בני האדם, לא תופסים את זה. הטבע הדומם, צומח וחי, זו "מעטפת" של הקיום שלנו: מצד אחד, אנחנו מתרחקים ממנה, אבל מצד שני, צריכים להתקרב אליה, בכך שמבינים, שכל זה, זו מערכת כללית שצריכה להיות אחידה, אחת.

אמנם בתוכנו מתפתח האגו, היצר הרע, ודווקא הוא זה שמבדיל אותנו מעולם החי. כתוצאה מכך אנחנו מתעלים מעליו על ידי כוח רע של שיעבוד. אנחנו מתרחקים מהטבע, רוצים לשלוט עליו, לנצל אותו בכל מחיר. גרוע מזה, בזה שמעריכים את הנזק שאנחנו גורמים לטבע על ידי הפעילות שלנו, אנחנו לא דואגים לו, אלא לעתידנו העצמי. זה לגמרי לא אותו החשבון שנדרש מאיתנו.

כי התפקיד שלנו זה להשאיר את הטבע בהרמוניה, אשר אופיינית לו מלכתחילה. רק אנחנו נופלים מתוכו, מפני שבנו גדל הרצון האגואיסטי שמזמין כל מיני עימותים ומאלץ לנהל מאבק בלתי פוסק בינינו.

וגם לטבע אנחנו מתייחסים בצורה כזאת: "מה אפשר לגזול ממנו, ממה אפשר ליהנות ממנו?". לא אכפת לנו מה יקרה אחר כך. העיקר, זה להשיג, את מה שנחוץ לנו ברגע זה. אפילו שברגע הבא יתגלה הנזק הבא, אנחנו לא שמים לב לזה.

והנה יוצא, שגדילתו של היצר הרע מזמין בבני אדם יחס הרסני, שהוא מזיק גם לנו עצמנו וגם לכל חלקי הטבע.

כתוצאה מההתפתחות, האדם חייב להכיר את הרע שלו, להבין שהגישה האגואיסטית שלו מזיקה לכל המערכת. המסקנה העיקרית כאן היא כזאת: האדם גדל בתוך היצר הרע, וכדי לתקן אותו, לתקן את היחס שלו לטבע הדומם, הצומח והחי ולהשלים את כל המערכת, בזה שהופך אותה לאחת, לאחידה, לנפלאה, להרמונית, לאינטגרלית.

ולהיפך, אם יחד עם ההתפתחות של השׂכל והרגש האדם משתמש בצורה לא נכונה במשאבים שלו, אז בסופו של דבר, ודאי שהוא נתקל באסונות טבע.

זה מה שימשיך לקרות איתנו, כל עוד לא נראה שהאגו שלנו גדל עד לכזה קנה מידה שכבר אי אפשר לרסן אותו. אנחנו שומטים את ה"מושכות" של ניהול העולם מידינו, מאבדים שליטה בכל התחומים: משפחה, עבודה, יחס לטבע בכללות…

ומאחר ואנחנו הופכים לגורם גלובלי רע עבור הטבע, ומכיוון שאנחנו מערכת יחידה, הטבע מתחיל לגלות כלפינו יחס מתאים בתגובה.

כזה הוא המצב, נכון להיום.

מתוך התוכנית "חיים חדשים", שיחה מס' 448, 21.10.2014

ידיעות קודמות בנושא:
הטבע, זה אחדות
אחדות בין הטבע לחברה
המושג הכולל "הטבע"