פתח בקיר

כדי לצאת לעולם הרוחני, צריך להצטייד ברצון. והרצון הרוחני זה רצון של איחוד. האיחוד בינינו זהו אותו המקום שנמצא בו העולם הרוחני.

קיימים אני ואתה, אם האדם מרגיש רק את עצמו, אז הוא מרגיש את העולם הזה, חי בסביבה שלו. אך אנחנו רוצים לכסות את הפער ומתחילים להסדיר את הקשר בינינו. אני משתוקק אחר הרצונות שלך (1), כדי לקבל אותם (2) ולהרגיש אותם כשלי. עם המטרה הזאת אני פונה אל האור, כאל משהו חיצוני, למרות שלמעשה גם הוא נמצא בינינו. האור מוסיף לי כוחות כדי שאני אתחבר איתך, ובאיחוד הזה אני פתאום מגלה משהו חדש. כשאנחנו מתקרבים ויחד עובדים בערבות, מתגלה לי מימד עמוק יותר: באיחוד שלנו כאילו נפתח פתח לעולם העליון.

בעל הסולם מתאר זאת כך: אם אנחנו מרגישים שבינינו קיים קיר, שאינו מאפשר להתכלל זה בזה, ואם אנחנו רוצים לפרוץ דרך הקיר הזה, אז מגיע האור ועושה בו פתח. בשוני מהדלת, הוא נפתח פתאום ורק אז אתה רואה שהוא מלכתחילה היה "מתוכנן" להיות שם. אז אתה יוצא אל הרצון של האחר, והוא הופך להיות, כשלך פרטי. זוהי הכניסה למדרגה העליונה: כלי שצירפת לעצמך, התברר כעולם חדש שרכשת.

כך אתה מצרף עוד ועוד כלים חדשים, כלומר נשמות, ובזה מרחיב את העולם שלך. אתה עולה ב-125 מדרגות רוחניות עד לעולם אין סוף, מתחבר עם כל הרצונות, למרות האגואיזם והשׂנאה שלך. הנה יוצא שאתה רוכש אור ברצון של הזולת כשאתה רוצה להשפיע לו. אתה ממלא את הרצון של האחר, ובשבילך זה מסתבר כאור עליון.

מתוך שיעור על מאמרו של הרב"ש, 22.10.2010

ידיעות קודמות בנושא:
ערבות מביאה אור