קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
שאלה: תיאטרון, זו תופעה הידועה מהעת העתיקה. הופעתם של שחקנים על הבמה החלה מיוון העתיקה, אבל עוד בשבטים הקדמונים היה נהוג להתאסף סביב מדורה, להתלבש בעורות של חיות ולהציג את הצייד של המָמוּטָה.
עם חלוף הזמן התיאטרון עבר המון שינויים, אבל תחושת הפלא הבלתי רגילה שקמה לתחייה על הבמה, שקשורה אליו, נשמרה. אדם שמגיע לתיאטרון, עד כדי כך מרגיש את עצמו כחלק מהפלא הזה, שכבר בזמן שקונה כרטיסים הוא מתחיל לצפות לו, לחוש ולחוות אותו, כמו ילד קטן.
הוא בא לתיאטרון, מתיישב על הכורסא, מרגיש את הקהל שממלא את האולם. האור כבה בהדרגה ובאולם גובר מתח נעים בציפייה לעליית הפרגוד ויציאתם של השחקנים לבמה.
יחד עם זה מופיע רגש מיוחד, כאילו שברגע הזה אתה מתנתק מכל הבעיות והדאגות היומיומיות ושוקע בחיים אחרים. מה היא החוויה המופלאה והמיוחדת הזאת שמופיעה אצל האדם בתיאטרון?
תשובתי: קיימת כזאת תופעה, כמו השפעת הסביבה על האדם. במידה מסוימת, היא אופיינית גם כן לבהמות. ואילו האדם מאוד רגיש להשפעת הסביבה, שיכולה להיות מורכבת רק מאדם אחד, ויכולה גם להיות מורכבת מאלפי בני אדם.
הכול תלוי רק בזה, עד כמה האדם תופס את ההשפעה מהסובבים בצורה חזקה. אם זה אדם חשוב עבורו, אז מספיק אדם אחד, כלומר, כאן חשובה האיכות. אבל אם זה מיליוני בני אדם, אז הם משפיעים על ידי הכמות שלהם. בכל מקרה, האדם נכנס תחת השפעת הסביבה.
אנחנו לא רגישים במיוחד להשפעתם של הילדים, אבל מבוגרים מסוגלים להשפיע עלינו, וככל שהם גבוהים יותר בעינינו, כך הם משפיעים יותר. כאן מתערבב גם פחד, שאפתנות, קנאה, תאוות שליטה.
וכאשר אנחנו באים לתיאטרון, אנחנו כבר מראש מתכוננים לכך, כדי להיכנס תחת השפעה של סביבה מלאכותית שרוצה להציג לנו איזה אירוע מיוחד. יכול להיות, שהוא לא לגמרי מציאותי, אבל קשור במשהו עם חייו של האדם.
זה מוצג לעיתים קרובות בצורה נלהבת, כמו אהבה מאוד חזקה, שנאה, פחד, ייאוש, איזה אירוע היסטורי בהיר. כל זה מנופח בכוונה בעזרת אמצעים חיצוניים של השפעה ומובא לצופה.
לכאן גם מתווספת המוזיקה, שמגבירה באופן משמעותי את ההתרשמות. עבור אדם שמבין באופרה, היא מהווה את הכלי העוצמתי ביותר של השפעה.
האדם אוהב להיכנס תחת השפעת ההצגה, מפני שהיא מתחברת עם החיים שלו. אפילו שהוא עצמו לא חווה אירועים מסוג זה, אבל הוא יכול לדמיין אותם לעצמו.
אנחנו אוהבים תיאטרון, מפני שהוא מסוגל להזכיר לנו על חוויות שעברנו. ואז הן יכולות להיות אפילו אירועים טראגיים, אבל ככל שמתעמקים בעבר, הם מומתקים, ולכן מוצא חן בעינינו להסתכל עליהם. אנחנו מזדהים עם החוויות של השחקנים ואפילו בוכים איתם מעודף רגשות.
אנחנו אפילו מוכנים לשלם כסף עבור זה! זה מאוד מוזר: אנחנו חווים פחד, התרגשות, אפילו בוכים, וכל זה בעבור הכסף שלנו. אבל העניין הוא, שהאדם תופס את הדאגות והחוויות הללו כשהן ממותקות. הוא מבין, שאלה לא דאגות מציאותיות של חייו, אלא רק התרשמויות מההצגה. ולכן הן מוצאות חן בעיניו.
התיאטרון מאפשר לחוות שוב ושוב כאלה תחושות, שהיום נראות נעימות ומתוקות. זה מעיד על כך, שכל מה שעברנו בחיים, אפילו האירועים הטראגיים ביותר, ממותקים בסופו של דבר. הם מתוקנים בכזאת צורה, שאנחנו מסכימים עם זה שהיינו חייבים לעבור דרך כל המצבים האלה. כי אלה היו חיינו, ובחיים לכל דבר יש מקום.
זה מעיד על כך, שבחיים אין שום דבר מקרי וכל אירוע שמתרחש זה חלק מהגורל שניתן לנו מלמעלה בכוונה, ואנחנו חייבים לעבור אותו. בסופו של דבר אנחנו נסכים, שכל מה שחווינו בחיינו נשלח בצורה מוצדקת והכרחית לנו, ולכן מצדיקים כל צעד של הדרך שלנו, בכך שמבינים את התועלת שלו.
מתוך התוכנית "חיים חדשים", שיחה מס' 379, 22.05.2014
ידיעות קודמות בנושא:
שיחה על תיאטרון בחינוך
שיחה על תיאטרון
בובה על חוטים
