איסור על גילוי עריות

"איש איש אל כל שאר בשרו לא תקרבו לגלות ערוה אני יהוה." (תורה, ספר "ויקרא", פרשת "אחרי מות", פרק י"ח, פסוק ו').

במערכת רוחנית שיורדת מלמעלה למטה, קיימת הפרדה ברורה לחלקים זכרי ונקבי: "אור חסדים" (אימא) ו"אור חכמה" (אבא).

דרך אבא יורד "אור חכמה", דרך אימא יורד "אור חסדים". הם יכולים להצטלב ביניהם בילדים, אבל רק בשילוב מסוים, ולא בשילוב שרירותי.

השילוב הזה תמיד צריך להיות כזה, כדי שלתוך "אור החסדים" תיכנס מנה מסוימת של "אור חכמה" שאותה הוא יכול להחזיק בתוכו. כלומר, תכונת ההשפעה צריכה להיות בהכרח באותה מידה שבה היא יכולה להכיל בתוכה את "אור החכמה", תענוג בעל מנת להשפיע, מילוי למען ההפצה.

כי כל פעולה צריכה להיעשות למען האהבה, למען ההשפעה, למען התיקון של האחרים לפי הכלל "ואהבת לרעך כמוך". הכול הולך להשפעה, מפני שהנשמה של האדם נמצאת מחוצה לו.

הפעולות שמכוונות למען עצמי ושעולות מעל למידה הדרושה לקיום עצמי, נחשבות בלתי כשירות, לא כשֵרות, ומיד משמידות את הנשמות. לכן האדם צריך להתקדם בגבולות מסוימים, בכך שמבין שהוא יכול להגיע רק עד לגבול מסוים ולא יותר. ואיך אפשר להראות לו את זה מראש? – על מנת שבכל דרגה הוא יוכל לכוון נכון את עצמו רק להשפעה ולהתקדם בצורה נכונה, בכך שמבין את המסגרות של האפשרויות שלו, ולקבוע באופן עצמאי אותן ולהשתמש בהן בחופשיות, נוצרת מערכת רוחנית שיורדת מלמעלה למטה.

היא צריכה ללמד אותנו, להדגים ולהראות לנו את האפשרויות שלנו. כי כאשר אנחנו מלמדים את הילד, אז אנחנו מראים לו: כך מותר, כך אסור, זה טוב וזה רע. תחילה אנחנו מראים משהו לילד, ואחר כך רוצים שלא רק שהוא יבצע את זה, אלא גם יעשה חצי צעד קדימה. כך גם המערכת הרוחנית צריכה לתת לאדם כישורים, כדי שהוא בעצמו יתקדם קדימה. לכן מערכת ה"אדם" צריכה להתפתח באופן עצמאי. בעולם שלנו אנחנו מתפתחים רק על ידי מכות ועונשים. אנחנו רואים שהאנושות כל הזמן טועה. אנחנו לא מצליחים לפעול בצורה נכונה, מפני שאנחנו גדֵלים מתוך האגו שלנו. בעולם הרוחני טעויות כאלה הן בלתי אפשריות. לכן, כדי לשמור על האדם בגדילתו הרוחנית, צריך ליצור בו מערכת של לימוד עצמי, אבל לא כזאת, כפי שאנחנו בדרך כלל יוצרים, מלמעלה למטה, אלא מלמטה למעלה, כאשר עדיין לא ידוע מה לעשות. זה אפשרי רק בעולם הרוחני הודות לתכונות שלו.

ב"תורה", המילה "אסור", משמעותה, "אי אפשר". לכן האיסור על גילוי עריות של קרובי משפחה מסמל, שאי אפשר בשילוב הזה ליצור חלק מהנשמה, כי כל פעולה שלנו זה תיקון עקבי של עוד ועוד חלק אחד של הנשמה. על ידי פעולה כזאת אי אפשר לתקן איזה חלק, מפני שבזה נוצר כלי שאינו מתאים לתיקון. האור יורד מלמעלה למטה בשני קווים, שאחד מהם זה גוש (בלוק), שנקרא "אבא" והשני זה גוש שנקרא "אימא", שיכולים לבוא לשילוב ביניהם רק בדרגות מסוימות.

השילוב צריך להיעשות בין אותות אשר לחלוטין אינם מקושרים ביניהם, שיורדים מגוש (בלוק) אחד של המערכת. במילים אחרות, תכונת ההשפעה ותכונת הקבלה צריכות כל הזמן להתחדש בחלקי נשמה חדשים לגמרי, התקרבות זהה, כלומר, שנובעת ממקור עליון אחד, היא בלתי אפשרית. זה מקצר (מהמילה "קֶצר") את כל המערכת.

שאלה: האם יש לזה דוגמה בעולם שלנו?

תשובתי: ודאי, מה שקיים בעולם הרוחני בצורה של שורשים, מתגלה בעולם שלנו בצורה של תולדות שלהם. לכן יש לנו איסור של גילוי עריות בין אבא ובת, אימא ובן, וכולי. בעולם שלנו התולָדות האלה גם כן מניבות תוצאה שלילית. ידוע לאילו בעיות פסיכולוגיות ושׂכליות גרמו נישואי שאר בשר של מלכים אירופאים ואצל צאצאיהם. גילוי עריות אפשרי רק בדרגה בהמית. אצל צאצאים של בהמות, שמנותקים לגמרי מאימם נעלם הקשר הגנטי, הביולוגי עם ההורים. כעבור כמה שנים הם יכולים בקלות מוחלטת לבוא במגע זה עם זה, מבלי להבין שהם קרובי משפחה. אצל האדם זה בלתי אפשרי, מפני שיש לו קשר עם האור העליון, ואילו הבהמות נמצאות בדרגה נמוכה יותר.

מתוך התוכנית "סודות הספר הנצחי", 19.03.2014

ידיעות קודמות בנושא:
"כבד את אביך ואת אמך"
זו עדיין לא תורה
התוכנית הכללית וכל צעד שלה