מוּכנות מספר אחת

כנס בטורונטו. שיחה בזמן סעודה.

שאלה: באחת הפגישות שלנו לפני שש או שבע שנים, אתה אמרת, שאם אנחנו נמשיך ללמוד בצורה מואצת את חכמת הקבלה ונשתדל להתקדם, אז זה בהכרח יביא אותנו למפגש הסופי עם הבורא, לגמר התיקון. האם משהו השתנה בשנים שחלפו מאז?

תשובתי: בשנים האלה אנחנו עברנו כזאת כמות עצומה של שינויים שעליהם אפילו לא חלמתי. אתם רואים איך העולם משתנה?! לפני חמש שנים אמרנו: "תראו, מה יהיה בעוד שנה". למעשה עברו חמש שנים ולא שנה, ובכל זאת זה קרה. זה היה רצוי, כמובן, בהקדם האפשרי, אבל העולם לא מסוגל לעשות שום דבר.

העניין הוא לא בעולם, העניין הוא בנו: רק אנחנו יכולים לזרז את ההתפתחות. העולם, זה סתם חומר, אין בו כלום. בהתאם לאיך שאנחנו "נאכיל" את האנשים, כך הם יגדלו וישתנו. ואילו בנו כל השינויים מתרחשים במודע.

וכאן הכרחית הדאגה, הקליטה וההכרה הפנימית שלנו, מה קורה איתנו, אבל זה לוקח זמן, מפני שאנחנו מבזבזים את המשאבים שלנו על פעולות זרות ולגמרי לא מועילות.

אם אנחנו נברר בינינו בצורה נכונה את המתרחש, רק בתפיסה של התקרבות או התרחקות שלנו בינינו, של הנטייה הנכונה שלנו, במטרה ליצור מצע רוחני לתפיסת הבורא ואיחוד עימו, אז נתחיל להתקדם מהר יותר. אנחנו צריכים להשתדל לחפש שמיעה פנימית, ראייה פנימית, חושים פנימיים. אבל הם לא נמצאים בכל אחד מאיתנו, אלא בינינו, מפני שאלה לא חושים בהמיים, גשמיים, אלא דווקא אינטגרליים, המופיעים מתוך הקשר בינינו.

אם אין כזה קשר, זה אומר שאין את החושים הללו. אבל ברגע שהקשר מופיע, אז מיד בינינו מתחילים להופיע גופים רוחניים חדשים, כפי שפעם הופיע והחל להתפתח החומר. בגופים הרוחניים האלה מתפתחים בהדרגה חושים רוחניים-גופניים לצורך הופעת ישות כללית, שנקראת "נשמה".

את זה אנחנו צריכים לפתח, ואנחנו כבר ניגשים ומתקרבים לזה, לפחות בהכרה, בהרגשה. מקודם לא יכולתי להעביר במילים איזה שהם רגשות, מחשבות, ואילו עכשיו אני יכול, מפני שכבר יש לכם מצבים תואמים, אתם כבר יכולים איך שהוא להבין את זה, לחוות בתוככם.

עכשיו אנחנו יכולים להבין יותר את האחר, להצדיק אותו, ולא משנה באיזה מצב הוא יימצא, מפני שבעצמנו עברנו מצבים כאלה: ירידה, ניתוק, חולשה, השפלה וכולי.

כל עוד אנחנו לא נוכל להצדיק כל מצב של אדם אחר, אנחנו לא נהיה מוכנים לקשר עם הבורא, כי בעיקרון, את כל המצבים האלה, הבורא הוא זה שמזמין בנו. ואנחנו צריכים להצדיק את כל הפעולות שלו, ולפיכך, גם את המצבים שלנו. זה לא קל.

אני ראיתי, איך המורה שלי, הרב"ש, עבר את המצבים הללו. היה נדמה שהוא קדוש! אבל למעשה בעיניי הוא נראה אחר לגמרי, ולא יכולתי לעשות נגד זה שום דבר, עד שהבנתי, שאת כל זה הבורא עושה איתו למעני. וזה אפילו לא קורה איתו, אלא בתודעה שלי, כי בתוכי עצמי נמצא כל העולם.

אבל אנחנו כבר התקרבנו להבנה, להכרה ולהצדקה של המצבים האלה, אנחנו מוכנים אליהם ויכולים לחוות אותם ולהסכים איתם. וזה חשוב מאוד.

מתוך שיחה בסעודה בטורונטו, 04.08.2014

ידיעות קודמות בנושא:
מטרה רחוקה, קרובה
לא לעסוק באכילה עצמית!
גיבור שבגיבורים