מה שלא עושה השׂכל, עושה הזמן

שאלה: בעבודתנו עם האגו, אנחנו כל הזמן מרמים אותו. האם זה, בעיקרון, מה שהתורה מדברת עליו?

תשובתי: לא הייתי אומר שהעבודה עם האגו זו רמאות, אלא קרוב לוודאי, השימוש הנכון שלו. הוא בעצמו חסר כוח בפני עצמו, כמו ילד שמתרגז ולא יכול לעשות עם זה שום דבר. לכן ניתנה לנו התורה, כדי שאנחנו נוכל להפוך אותו. זה כל הרעיון.

העיקר זה להיאחז בו. זה לוקח שנים, לפעמים אפילו עשרות שנים. חלק מהתלמידים שלי שלומדים 15 שנה רק עכשיו מתחילים לתפוס אותו.

המורה שלי, הרב"ש, סיפר, כיצד אביו, בעל הסולם, נקרע על ידי שאלות פנימיות, לקח פעם מהמדף של המורה שלו באופן אקראי איזה ספר ופתח אותו. אבל אנחנו יודעים שאין שום מקריות, זה היה ספר "עץ החיים" של האר"י. ולמרות שהמורה שלו, הרבי מפורסוב, אסר עליו לגעת בו, הוא הבין שזה בדיוק מה שהוא צריך. הוא מצא את הספר שלו, אבל לא ידע שתידרשנה לו 20 שנה לפני שהוא יתחיל להבין את מה שכתוב בו.

הסיפור הזה עשה עליי רושם חזק, הגובל בייאוש: "אם אני עכשיו בן 30, זה אומר, שאני אבין רק בגיל 50!".

אבל מצד שני, אי אפשר לעצור את ההתפתחות, היא נמשכת ואפשר אפילו לזרז אותה. אבל, עם כל הרצון זה לוקח זמן, מפני שההתפתחות שלנו מתרחשת בעולם הזה, בבשר, בעצמות, בעצבים. ההתמדה (האינרציה) של החומר הבהמי מושכת אותנו אחורנית, ואינה מאפשרת לעשות קפיצה רוחנית.

כל המקובלים, מה שהם לא היו, בכל מקרה עוברים את המצבים הללו. לכן צריך לזרוע בתוכך זרעים רוחניים.

אם איפה שהוא מתגלה הרע, אז זה רק כדי שתוכל לטהר ולשנות את עצמך כדי שאתה תוכל להיות "שתול באדמה ולצמוח". יחד עם זה, לא צריך לשייך את עצמך עם התכונות השליליות. צריך לצאת מתוכן ולעקוב אחריהן מהצד. ואז אתה תוכל להציב את עצמך תחת ברז המקלחת שישטוף וינקה אותך, לסייע ש"ישתלו אותך באדמה" ולבקש עוד.

מתוך התוכנית "סודות הספר הנצחי", 18.02.2014

ידיעות קודמות בנושא:
עבודה עדינה
המרחק בין תיאוריה למעשה בפועל
מרירות של דרך לא גמורה