קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
כנס בסוצ'י. שיעור מס' 1.
שאלה: חברים אחדים, ביציאתם אל האנשים, באופן ציני סבורים שאנחנו עוסקים בחינוך כדי ללמד אותם לחיות. אבל הקהל החיצוני מרגיש חזק מאוד שעל ידי השחצנות שלהם הם מעמידים את עצמם מעל לקהל. איך להימנע מזה, כדי שאנחנו נוכל להיות כנים ביחס להמונים?
תשובתי: אני באופן אישי מסתכל על הקהל החיצוני כעל קהל שלא מכיר את עצמו, אבל שיש לו פוטנציאל אדיר. בכל עקרת בית או מנקה רחובות טמון פוטנציאל הרבה יותר גדול מאשר בי. לכן היחס שלי אליהם הוא מאוד זהיר ומסביר פנים.
כי בעיקרון, הם ולא אנחנו נשאים של הרצון העצום. וכאשר הוא יתחיל להתגלות בהם, אנחנו נראה את אותה מנקה רחובות או את אותה עקרת בית עם כאלה רצונות חסרי תחתית, עם כזאת אפשרות בלתי מוגבלת להדביק, להרכיב את כל המסה היקומית השבורה, שלא קיימות אצלנו.
לכן, מצד אחד, קיימות פעולות בקו, ומצד שני, פעולות בעיגולים. אנחנו למדנו את זה בחלק השני של "תלמוד עשר הספירות".
אם אנחנו פועלים בקו, אז במקרה כזה לא קיימים עבורנו 99% מהמסות, אלא רק אלה שיש להם הכוונה מדויקת לבורא. אבל אם אנחנו מדברים על עיגול, על "מלכות דאין סוף", על "אור מקיף", אז זה כבר שייך ל- 99% מהאנושות. שם הכול מוסתר בהם עצמם.
לכן צריך להתייחס אליהם עם הכוונה לטווח ארוך. לא היום, אלא בעוד כמה שנים, אבל הכול יתגלה משם, כמו שנאמר: "היזהרו בבני עניים, כי מהם תצא תורה", כלומר האור.
אם פעם לי אישית הייתה איזו דעה קדומה, זלזול כלפי אסייתים, דרום אמריקאים, אפריקאים, בהשוואה לאירופאים ולצפון אמריקאים, אז תוך כדי תהליך ההיכרות איתם הדעה שלי השתנתה באופן קיצוני. הם לא סתם השתוו בהבנה שלי, אלא התחלפו במקומות. כמה שזה לא יישמע מוזר, הם מהווים נשאים של כאלה יכולות שׂכליות ואנליטיות, כזה פוטנציאל של בירור וניתוח, שלא קיים אצל האירופאים.
לכן, כלי עיגול, ההמונים, הם נשאים של אפשרויות פוטנציאליות גדולות מאוד ושל רצונות עצומים שיתגלו בהמשך ושבהם יתגלה הבורא.
מתוך שיעור מס' 1 בכנס בסוצ'י, 09.06.2014
ידיעות קודמות בנושא:
עכשיו הזמן שלהם!
כאשר ממלאים את העיגול, ממלאים את הבורא!
כל העמים במעגל אחד אין סופי
