אם נדמה שהולך אחורה

כנס בצרפת. שיעור מס' 2.

מתוך המאמר "אין עוד מלבדו", בעל הסולם, ספר "שמעתי":

"הנה כתוב "אין עוד מלבדו". שפירושו, שאין שום כוח אחר בעולם, שיהיה לו יכולת לעשות משהו נגדו יתברך. ומה שהאדם רואה שיש דברים בעולם שהם מכחישים פמליא של מעלה המקור היחיד, הסיבה היא, מטעם שכך הוא רצונו יתברך.

הבורא רוצה לתת לנו להרגיש, שבעולם כביכול קיימים כוחות ומקורות השפעה אחרים: האדם עצמו והרבה בני אדם אחרים.

וזהו בחינת תיקון, הנקרא "שמאל דוחה וימין מקרבת", שתי צורות של הנהגה עליונה, כדי ללמד את האדם. כלומר, מה שהשמאל דוחה, זה נכנס בגדר של תיקון. זאת אומרת, שישנם דברים בעולם, שבאו מלכתחילה על הכוונה להטות את האדם מדרך הישר, שעל ידיהם הוא נדחה מקדושה, מהקשר עם הבורא.

והתועלת מהדחיות הוא, שעל ידם האדם מקבל צורך ורצון שלם, שהקב"ה יעזור לו, מפני שרואה שבעצמו לא יכול להחזיק בתמונת המציאות הנכונה. כי אחרת הוא רואה שהוא אבוד, ילך לאיבוד בעולם הזה.

לא די שלא מתקדם בעבודה, רק הוא רואה, שהולך אחורה. בכל פעם נהיה לנו יותר ויותר קשה לשמור על הקשר עם הבורא. ולכן רבים עוזבים את הדרך הזאת, בזה שחושבים שאולי הם לא מתאימים בשבילה, או שהדרך עצמה היא לא נכונה ומובילה למטרה בלתי ניתנת להשגה.

אנחנו לא מבינים שהקשיים ניתנים לנו בכוונה. זה דווקא טוב שאנחנו לא מצליחים! כי אז אנחנו נרגיש נחיצות בבורא ונתחיל להתקרב אליו, ולא סתם נתגבר על איזו משימה ערמומית.

הבורא בכוונה נותן לנו משימות יותר ויותר קשות שאינן ניתנות לביצוע, כדי שאנחנו נבקש את העזרה שלו, נרצה להתקרב אליו, ולא ניאבק בעצמנו עם הקשיים.

מקודם הצלחנו להידבק בבורא, להשתדל להבין ולהרגיש את המתרחש בחיים. בהתחלה כולם בוערים מהתלהבות ומלאים באנרגיה. אבל אחר כך לאט לאט מתקררים, מתחילים לראות שזה לא כל כך פשוט. והעיקר, באותו הרגע להבין שזהו תהליך טבעי.

ההתקדמות שלנו לא הולכת בדרך אגואיסטית: מהצלחה אחת להצלחה עוד יותר גדולה. דווקא חוסר הצלחה בתפיסת המציאות, בהבנת העולם, זה סימן טוב. הוא מראה שאנחנו רואים עד כמה שלא מסוגלים בעצמנו להסתדר וזקוקים לעזרתו של הבורא.

כאן העיקר זה לא לברוח אלא להמשיך להתקדם. אם האדם לא שופט את המתרחש בהתאם לשׂכל הגשמי שלו, אלא תופס נכון, אז מבין שהאכזבה, הייאוש, הבלבול, וחוסר ההצלחה נשלחו על ידי הכוח העליון, שאין עוד מלבדו.

אז הוא בא לידי החלטה, שאין מי שיכול לעזור, אלא הקב"ה בכבודו ובעצמו. וזה גורם, שיקבע בליבו תביעה אמיתית, שה' יפתח את עיניו ולבו, ויקרבו באמת לדביקות ה' בנצחיות.

כלומר, הוא דורש התקרבות ודבקות עם הכוח העליון עצמו ולא פתרון של הבעיות הגשמיות שלו. הוא לא רוצה לשנות ולהבין את העולם, אלא דרכו להתחבר עם הבורא. נמצא לפי זה, שכל הדחיות שהיו לו, היה הכל מאת ה'. היינו, שלא מטעם שהוא לא היה בסדר.

דווקא על ידי זה שהבורא לא נותן אפשרות להתקדם, כביכול מבלבל, דוחה ויוצר הפרעות, הוא מגיש לאדם עזרה, בזה שמראה לו את החסרונות שלו במצבו הנוכחי, בזה ששולח לו מחשבות ושיקולים שמכוונים נגד העבודה הרוחנית. וכל זה כדי שהאדם יראה שחסר לו איחוד עם הבורא, ולא כל טוב בעולם הזה.

ועד כמה שהוא מתגבר, הוא רואה תמיד, איך שהוא נמצא במצב שהוא רחוק מקדושה משאר עובדים. הוא מסתכל על החברים ורואה שהם כולם כביכול מתקדמים, ואילו הוא לא. מה שאין כן הוא תמיד יש לו טענות ותביעות, ולא יכול לתרץ את ההתנהגות של הבורא, איך שהוא מתנהג עמו.

וזה גורם לו כאב, מדוע הוא לא שלם עם הקב"ה. עד שבא לידי הרגשה, שממש אין לו שום חלק בקדושה. אולם, זהו הסיבה, שגורם לו שיבוא לידי הכרה, שרק ה' יכול לעזור, שיקרב אותו באמת."

מתוך שיעור שני בכנס צרפת, 10.05.2014

ידיעות קודמות בנושא:
החסד הגדול של הבורא
דוחים, כלומר מקרבים
שמאל דוחה וימין מקרבת