הכי עיקשים ותכליתיים

""צו את אהרן", בא להראות סוד הדבר, לעטר רוח הקודש הזה למעלה למעלה, ולהפריד את רוח הטומאה להורידה למטה למטה, זה דהיינו ישראל, ברצון ותפלה, כמו שאמרנו. וזה, דהיינו הכהנים, במעשה הקרבת הקרבן, כל אחד כראוי לו." (ספר הזוהר, פירוש הסולם, פרשת "צו", סעיף ט"ז).

כוהן, זהו החלק הכי אגואיסטי וכבד שבאדם (הדרגה החמישית), שעל ידי זה שמתקן את עצמו מגיע לגבהים הנעלים ביותר.

בעָם קיימת אמונה שלכוהנים יש את האופי הרע ביותר: גס, נוקשה, נטול רגש. כי כאשר מתוקן האגו הנמוך ביותר, הוא בהיפוך מגיעה לגבהים הכי גדולים.

האגו של הכוהן מתהפך להיפך, עולה מהמדרגה הנמוכה ביותר למדרגה הגבוהה ביותר, ואז הכוהן יכול לעבוד כמנהיג העם, כמורה רוחני. בהיותו מקודם גבוה מכולם לפי האגו שלו, הוא הופך עכשיו לגבוה מכולם לפי האלטרואיזם שלו.

בעיקרון, כל המקובלים בתוכם אנשים מאוד עיקשים וגסים, שעובדים על עצמם רק לצורך שינוי עצמי בלהידמות לבורא. מבחוץ לא רואים את זה. בחיי היומיום הם אנשים רגילים. כל העבודה הרוחנית שלהם נסתרת מעיני זרים ולכן נקראת "תורת הנסתר".

במידה שהאדם מתפתח רוחנית, הוא הופך ליותר ויותר נוקשה, עקשן, עיקש. האור העליון מחזיק אותו במצב כזה, ובכל פעולתו, בכל רגע בחיים האדם נמצא בבירור של כל מה שקורה איתו ואיך הוא יכול לכוון את עצמו לדרך הנכונה.

תחילה הוא מברר, אחר כך ממיין, אחר כך שורף, חותך, ממית את הכוונות האגואיסטיות שלו בארבע סוגי מיתות, ומשאיר רק רצונות טהורים, ורק לאחר מכן מתחיל לתקן אותם, בכך שמצרף לכוונות אלטרואיסטיות. במקום לחשוב על עצמו, הוא מתחיל לחשוב על אחרים. במקום לדאוג לעצמו, הוא דואג לאחרים. במקום לאהוב את עצמו, מתחיל לאהוב את האחרים. וכך בכל המקרים שבחיים הוא מעביר את הכוונות שלו דרך אחרים לבורא.

לכן עבור הכוהנים זהו החוק וההחלטה הכי נעלים, הכי גדולים, הכי רציניים והכי רוחניים.

מבחוץ נראה שההחלטה של כוהן כל הזמן משתנה. אבל מבפנים הוא מכוון לנקודה אחת. אבל מפני שהאגו כל הזמן מתנדנד לכיוונים שונים, אז יוצא, שהאדם כאילו הולך סחור סחור במדבר סיני, עד שינקה אותו לגמרי.

לכן הוא לא משנה את ההחלטה הקודמת, אלא רק מביא אותה ליתר דיוק, כמו טיל שכל הזמן מתקן את עצמו לפי מערכת שעוקבת אחרי המעוף, שכל פעם משנה את זווית הטיסה וחוזרת למסלול שנקבע. כך גם לאדם נדמה שכל הזמן מתרחשים בתוכו שינויים, בעוד שהמטרה והכיוון נשארים כמקודם. זוהי הדבקות העתידית שלו עם הבורא, עם תכונת ההשפעה והאהבה החלוטה, באיחוד מלא ביניהם של כל הנשמות השבורות.

אם האדם כל הזמן מכוון לזה, אז הוא הולך בדרך האופטימלית.

מתוך התוכנית "סודות הספר הנצחי", 27.11.2013

ידיעות קודמות בנושא:
היכן כאן הדלת?
לספוג את העולם כולו לתוכך
להפוך להיות כוהן גדול